בין JRPG לאוסף היצורים, סקירת האריות: מון סקורה

אי אפשר לומר שמשחקי אמרלד סיטי רצו לצאת לצד הבטוח עם סרט ההמשך לליאה לב, לאחר ששינה למעשה את הרישום בצורה די ברורה: הטקטיקות הישנות של Lionheart היה למעשה RPG אסטרטגי בקווי ההפקות המפורסמות של הקליבר של טקטיקות פנטזיה סופיות, וגם הצליח בהצלחה מסוימת בתחום הנייד. על פי מגמות השוק הרגילות, פשוט יותר מאותו דבר היה צפוי עבור לב האריות החדש הזה: Dark Moon, ובמקום זאת הצוות רצה להחזיר את הקלפים לחלוטין על השולחן ולהציע משהו חדש. כלומר, "שוב" אם בהשוואה לפרק הראשון, מכיוון שאין במקור מקורי במקור הבא, אשר בכל מקרה מצליח להתבלט בטיפול הרגיל במימוש טכני וניקוי כללי.זהו RPG עם קרבות כיבוי נדחו על פי הגרסא הקלאסית של משחק צליית המשחקלכן אנו מוצאים את עצמנו נאלצים לבנות צבא על ידי העמדת דמויות ויצורים צדדיות של סוגים שונים שעלינו לכבוש ולפרוס בשדה הקרב, להשלים עם ניהול המאפיינים השונים ובניית המסיבה. כל האלמנטים השבורים היטב, אפילו יותר מדי: הבעיה היא למעשה חוסר נשיכה מסוים הנובע מההיבט הנגזר מאוד של כל הפיגומים, עם זאת שנשמר על ידי אפיון גרפי -מטופח היטב, המסוגל לתת לכל דבר זהות ספציפית מסוימת לשלם. אין ציפוי מורכב במיוחד ורב -פנים, מכיוון שההיסטוריה וההגדרה נשארים די פשוטים ולא מפורטים במיוחד, כפי שנוח ל- RPG המתמקד בעיקר בטחינה ובחיפוש אחר שלל, אך המגזר הטכני באמת גורם למשחק הזה לעדן בין הכותרות הדומות הרבות.

להילחם, נלכד, התקדם ונלחם עדיין בלב אריה: ירח אפל

חייבת לתפוס את הכל

מעבר לחוסר המקוריות הכללית, מכנית המשחק עובד טוב מאוד, לפחות עד שנגמר בקיר הטחינה הבלתי נמנע. בהיותו משחק חופשי למשחק, המשחק מביא מאחורי ההשלכות הטבעיות של מודל המונטיזציה הזה: יש את סרגל האנרגיה הקלאסי (מספר, יותר מכל דבר אחר) שנגמר ומוביל למצב "המתנה או הוצאות" הרגיל כדי להיות טוען ולהמשיך לשחק, כמו גם שלל חפצים לקנות בחנות המאפשרים לך להשיג שיפורים קבועים או רגעים. בהתחשב באלמנט האיסוף שניתן על ידי נוכחות של יותר ממאה יצורים לכיבוש ושימוש בקרב, האפשרות לקנות אותם ישירות היא תכונה חוזרת במהלך המשחק. ברור שמי שלא מתכוון להיכנע למנגנון המיקרו-טרנסציה הם חופשיים לעשות זאת, אך יש צורך להתמודד עם טחינה מסוימת כדי להיות מסוגלים לשפר את הדמויות בצורה "טבעית" ועם העלייה ברמה וירידת התגמולים המערכת יכולה להיות די שטנית.

יש טוב כי הקטטות תמיד נעימות להתמודד: בזכות בנייה טובה של הדמויות, לאנימציות תקפות מאוד ומספר עצום של יצורים ולוחמים מלבד השימוש (120 לרגע), לכל אחד מהם מהלכים וטכניקות מיוחדות, לב אריה: לונה סקורה מציעה מערכת לחימה מעוררת, אפילו עמוקה ודורשת ברמות המתקדמות ביותר. מצד שני, יש הרבה יותר בנוסף לכל זה: היכן שב- RPG היפני הקטטה כל כך מהותית, אך תמיד נשמטה במבנה עלילתי רב עוצמה, כאן הסיפור מעט חלש וקצוץ, עם משימות המוגבלות לתנועה האוטומטית בזירות שמתכננות לפרק אויבים תחת גלים עוקבים עד לבוס הסופי. הכל סכמטי מאוד ומחולק לתאים: יש את הכפר שמשמש כבסיס, שם ניתן לנהל ולפתח את הדמויות או לקנות ציוד ושיפור, בעיקרון רכזת ממנו נוכל לקחת חלק במשימות, עם איזו הפסקות עלילתיות קלושות שניתנו על ידי הדיאלוגים בקרב הגיבורים. יתר על כן, דיווח על לוקליזציה באיטלקית הוא נרחב מאוד אך מסומן במקצת על ידי שגיאות דקדוקיות.

מסקנות

התרופה שהוצבה ב Loneheart: Dark Moon אינו נפוץ בהפקות סלולריות חופשיות למשחק, ואפילו סתם ליהנות מהאנימציות והאטמוספרות המוצעות על ידי המשחק ברמותיו השונות יהיה להמליץ ​​על הורדת מבחן פשוטה. עם זאת, אסור לנו לטעות באופייו: המראה והמכניקה של הלחימה מהמשמרת הקלאסית JRPG אינה מבוססת על מבנה עלילתי חזק והעימותים נשארים מסתיימים באופן משמעותי כשלעצמם ולמחקר העוויתות של השלל, שמוצא ביצורים לכיבוש ובתורו משתמש בביטוי המרבי שלו בקרב. יש לומר שהלחימה עדיין נשארת מהנה, וזה כשרון שלא לאחרונה שוקל שזה קשור לחזרה עליהם ללא הרף, לעיתים קרובות בטחינת.