מרחץ דמים

בין ליצנים רוצחים, עכבישים וחזירים, Until Dawn: Rush of Blood מביא אימה לפלייסטיישן VR

היזהרו מהליצן

אם Until Dawn היה משחק שהתמקד מאוד בנרטיב, Rush of Blood נמצא במקום זאת בקיצוניות ההפוכה. מה שמסופר הוא בעצם טיול מטורף שמתרחש במוחו של ג'וש, תואנה שאיפשרה ל-Supermasive לקחת חירויות יצירתיות רבות תוך הכנסת רפרנסים קטנים ומעורפלים למשחק המקורי פה ושם. מעריצי הארדקור של Until Dawn יזהו כמה דמויות ואלמנטים מסוימים בתרחיש, אבל בסך הכל Rush of Blood לא מנסה אפילו להתעמק בסיפור המקורי או להוסיף מידע ונקודות מבט חדשות. כמו שאמרנו, המשחק הוא ממש יורה על מסילות.

למעשה, החוויה מתרחשת בישיבה על עגלה של קרוסלה, חוצה את שביל מה שנראה כבית רדוף רוחות של פארק שעשועים נטוש. מפתיע לראות את ד"ר היל המרושע, שבתחפושת לא סבירה, מוביל את הדרך, מעודד אותנו ומכיר לנו את האטרקציות המקומיות. אבל מהר מאוד מטרות העץ ותותחי האוויר הדחוס מפנים את מקומם לאויבים מפחידים בשר ודם כדי לחסל אותם עם אקדחים ורובים מנוסרים, בעוד האזור הראשוני התמים הופך למחסן מאיים מלא סכנות.חבל שהרגעים המטרידים באמת של Rush of Blood מרוכזים כולם במחצית הראשונה של המשחק:חדרים מתעוותים ובובות ענק גורמים לנסיעה להרגיש כמו גרסה מעוותת של It's a Small World, אבל כשנכנסים לבית מטבחיים מתועב עם חזירים ענקיים, מדממים, מתפתלים וצווחנים, Rush of Blood מגיע לשיאו. השאר הוא חזרה מאכזבת של סיטואציות וסביבות פחות מעניינות, המסתיימות במערת לבה בנאלית המאוכלסת בכמה אויבים מוצלחים בלבד. הניסיונות להפחיד את השחקן כולם משודרים בטלוויזיה בצורה קיצונית, בעיקר בעקבות הקלישאה של כיבוי האור והמפלצת המופיעה לפתע. בפעם השלישית זה כבר משעמם. ואכן, כדי להעסיק את השחקן ברגעים המתים, חדרים מסוימים (כצפוי, אלה הפחות מעניינים) מלאים בחפצים ובמטרות לפגיעה על מנת להגדיל את מכפיל הניקוד. המשחק נשמר בעיקר הודות ליכולת של PlayStation VR לטבול את המשתמש לחלוטין בתוך התרחיש, מה שמאלץ אותו תמיד להסתכל מסביב בחיפוש אחר אויבים או להטות את ראשו כדי להימנע ממלכודות ומכשולים בדרך. עם זאת, פחות מוצלח הוא היישום של שני מהלכי הפלייסטיישן כדי לשלוט בכלי הנשק שלהם, ובכמה הזדמנויות קרה שאחד מהשניים איבד את הסנכרון מה שמקשה מאוד לכוון ולכוון (עד לנקודה שבכמה הזדמנויות מקרים, היינו צריכים להשהות את המשחק ולחזור על הליך הסנכרון). כשהם עובדים היטב, המהלכים מאפשרים לך לשחק בקלות מוחלטת, תוך שימוש בכל זרוע כדי להאיר את התרחיש עם הפנס, לטעון מחדש או לירות באויבים מרובים בבת אחת.אבל כשהם תקולים, הם מזכירים לנו שאנחנו מחזיקים שלטי פלסטיק עם כדור זוהר עליהם, טכנולוגיה בת שש שנים שצוברת אבק במגירות שלנו כבר נצח.כמובן שניתן לשחק ב-Rush of Blood גם באמצעות ה-DualShock (ובמקרה כזה שני כלי הנשק עוקבים אחר מצביע בודד ביחד), אבל תחושת ה"נוכחות" בעולם מושפעת בבירור. עם זאת, החוויה שהרכיבה Supermassive היא חוויה מאוד מכילה, שמסתיימת במהלך שעה וחצי מבלי לראות כמעט משחק אובר. כדי לעודד אתכם לשחזר את התרחישים השונים, הקבוצה האנגלית כללה רמות קושי שונות, מערכת דירוג, קומץ פריטי אספנות וכמה מסלולים חלופיים, אבל אחרי הסיבוב הראשון Rush of Blood כבר לא שומרת לעצמה הפתעות, ומה שנשאר זה יורה על מסילה מסורתי מדי ויש לו בקרות מאוד לא מדויקות.

מסקנות

Until Dawn: Rush of Blood זה בדיוק כמו שזה נשמע: זו נסיעה בקרוסלה שנמשכת לאורך של סרט, סיור בדמיונו של Until Dawn שמוגבל לכמה רפרנסים וציטוטים מבלי לתת שום דבר חדש למעריצי הסרט. פרק מקורי. למרות היותו לא יריות חדשני או מלא השראה, ל-Rush of Blood יש את הרגעים שלו, הודות לכמה הגדרות מוצלחות ומעל לכל, תחושת המעורבות שמעניקה השילוב של PlayStation VR ו-Move. אולם לעת עתה, האוזניות של סוני עדיין לא מצאו את Time Crisis שלה.