מכתב שר

למי שלא מודע, בנובמבר 2013 הגיעה הרפתקה פשוט מענגת בשם Tearaway לפלייסטיישן ויטה, שנוצרה על ידי אותם גאונים ב-Media Molecule. מפתח שלמרות שאין לו הרבה משיכה לקהל הרחב, תמיד הצליח ליצור כותרים באיכות ללא ספק המכוונים ל"נישה מורחבת" של שחקנים, המסוגלים לגעת בכמה אקורדים שונים של חווית המשחק.

המשחק האחרון שלהם זכה להערכה רבה אבל למרבה הצער הוא לא מכר נתונים אסטרונומיים - ממש חבל כי אהבנו אותו לא מעט - ומכאן אולי הבחירה להביא אותו לפלייסטיישן 4 בגרסה מתוקנת ומתוקנת, הן ביחס לשונה מערכת הבקרה ולכוח המחשוב המוגבר.Paper Adventures היא כותרת המשנה החדשה שמדגישה גם את התכונה הגלויה ביותר של הרפתקה זו, יצירת עולם המשחק עם האלמנט היחיד הזה, משמש לדמויות, רקעים, אפילו אפקטים גרפיים; התוצאה פשוט מענגת, סגנון מוזר שלוכד מיד ושאינו דורש כוח מצולע גס כדי לתת השפעה נעימה, צבעונית, עליזה. הטיפול ב-PlayStation 4 אפשר למפתחים להגדיל את המרחק הוויזואלי, את מורכבות הפרטים וגם את הרחבת הרמות, עם נזילות טובה יותר אבל גם במקרה הזה סובלים מאי ודאות במצבים מסוימים, גם מקושרים להנפשות של כמה אובייקטים על מָסָך.

Tearaway: Paper Adventures מגיע לפלייסטיישן 4, הנה פסק הדין שלנו

Trofei פלייסטיישן 4

Tearaway: Paper Adventures מציע 35 גביעים, עד לפלטינה הרצויה. בתיאוריה אפשר להשיג את כולם במהלך המשחק הראשון, באופן מציאותי אתה צריך לחזור על כמה פרקים כדי להשיג את כל המתנות הנלוות, לאסוף את כל הקונפטי ולהרוג את כל האויבים. גביעים אחרים קשורים לתנאים מסוימים, כגון קפיצה על מרמוט מספר פעמים, ליווי של אבוד, צילום נופים מסוימים של הנוף.

גזרת הבמאי

Tearaway: Paper Adventures מציע את רוב החפצים, מוזיקה ובעצם את אותן רמות כמו הכותרת המקורית, אבל לפעמים מערבב אותם בגלל שמערכת הבקרה שונה. רמות אלה נרחבות יותר או אולי מעודנות בשל זמן הפיתוח הנוסף שנעשה בו שימוש. אפשר אפוא להגדיר את המשחק כמעין גרסת "גזרת הבמאי" של המקור, שאחרי שנה וחצי מחזיקה היטב אך נוטה לסבול מאותם פגמים, הקשורים בקלות יתרה, אורך חיים שהוא בהחלט לא יוצא דופן. ונרטיב עם נשיכה לאבילית ומאוד מקושר לגישה של השחקן.הגיבורים הם שליחים מונפשים בצורת מעטפה, איוטה ואטוי, והתפקיד שלהם בעולם הנייר הצבעוני הזה הוא להעביר הודעה ישר אליך, השחקן, ששינו את השם שלך בכותרת. קשר שמתחזק יותר ויותר במהלך ההרפתקה, הודות לשימוש הגיוני ומלא דמיון במערכת הבקרה המאפשרת להשפיע על המתרחש על המסך. כבר בפלייסטיישן Vita Media Molecule עשתה צדק עם המאפיינים הפיזיים של הקונסולה, ואפשרה להשתמש בחלקי המגע והמצלמה של האחרונה בצורה מעניינת; ב-PlayStation 4 יש לנו דיון דומה, הפעם עם DualShock 4 ובאופן אופציונלי עם PlayStation Camera. לגיבור הראשי יש תנועות פלטפורמה קלאסיות: אחרי כמה קטעים במשחק הוא לומד לקפוץ ועם הכפתורים הקדמיים הוא יכול לאסוף חפצים תוך כדי התמודדות עם הקשיים שעולים לפניו.

עולם הנייר מאוכלס למעשה בעורבים אימתניים שחוסמים את הכביש ובעיקר ב"קארטצ'ה", ריבועים קטנים של פסולת נייר שממש מלכלכים את יופיו של הנוף ומעוררים פחד באוכלוסייה הנוכחית.ה- YOU, או השחקן האמיתי, יהיה האדם שניתן לראות מבעד לדמעה בשמיים ומי שמייצג את המטרה שתושג עבור יוטה(הגרסה הגברית של אטוי, זו שבחרנו) ודווקא בגלל שיש את הקשר הזה בינך לבינו, אתה צריך לעזור לא רק על ידי שליטה ישירה בו, אלא גם על ידי השפעה על העולם שסביבו. אם יש לך מצלמת פלייסטיישן, הצללית שלך מופיעה לעתים קרובות יותר מאשר לא במשחק, מתחילה ממש מהשקע; השאר מופקד על ה-DualShock 4. לדוגמה, על ידי לחיצה על אחד מהדקים האחוריים ושימוש בחיישן התנועה, ניתן לכוון את האזור באמצעות אלומת אור המסוגלת לפנות את הדרך, ולמחוק את פסולת הנייר המעוותת חזותית את הסביבה ולהפנט את אותן פיסות נייר, במטרה למשל לזרוק אותן מהמסך. לחיצה ושחרור של משטח המגע מאפשרים לך ליצור אינטראקציה עם התופים הפזורים בכל הרמות, מה שמאפשר לאוטה להגיע למצבים גבוהים; על ידי הרמת חפץ, הזזת המשטח כלפי מעלה ולחיצה על ריבוע, אפשר לזרוק אותו לכיוון השחקן ו"לאחסן" אותו במשטח, עד שרוצים לזרוק אותו עם השקף לפתרון חידות סביבתיות למשל.

שוב באמצעות משטח המגע ניתן לגזור צורות בנייר הוירטואלי אשר מוחלות לאחר מכן ישירות על האובייקטים הקיימים במשחק. למעשה, לפעמים דמויות מסוימות יבקשו ממך לצייר משהו ולבחור את צבעו, ולאחר מכן ליישם אותו פיזית על חלקי הגוף; עם R3 אפשר במקום זאת להתאים אישית את הגיבור הראשי, לעצב צורות חדשות או לרכוש בין אלו הזמינות לאף, לעיניים ולשאר, בתוך תת-קבוצה עצומה באמת של בחירה.

הכסף האמיתי של המשחק מיוצג על ידי קונפטי, שאתה אוסף ברחוב או על ידי ביצוע פעילויות משניות קטנות. אינטראקציה אחרונה מיוצגת על ידי המצלמה בתוך המשחק, המופעלת באמצעות כפתור המשולש: גם במקרה זה ניתן לרכוש עדשות שונות, כגון מאקרו וזום, ומסננים מיוחדים, מ-sepia ועד שלילי, לפני צילום תמונה עם R2. חידוש מוחלט הוא האפשרות ליצור גיפים מונפשים, ממש חמודים לשתף בפרופיל שלך בתוך האתרTearaway.me, שבין היתר מאפשר לך להוריד את הקומפוזיציות החבויות במשחק כדי ליצור אוריגמי משלך עם נייר אמיתי.מחובר ישירות היא פונקציונליות המסך השנייה באפליקציית פלייסטיישן, המאפשרת לך לצייר צורות ישירות על סמארטפונים וטאבלטים, כמו גם לשלוח את התמונות שלך כדי להתאים אישית גם חלק מהמרקמים הקשורים להגדרה. Tearaway הוא כל זה, הוא מפתיע עם הרעיונות המעניינים שלו המקושרים למערכת הבקרה, הוא מתענג על הסגנון הגרפי שאומץ והטון הקליל, הוא מקסים כשאתה מרגיש מעורב יותר במה שקורה על המסך. מהסוף צריך להנות לבד ומרוכז, כי יש בו מסר – יש לומר – שאינו אדיש; המשחק משאיר תחושת סיפוק על כך שנתן חוויה שונה מהרגיל, בהחלט מסוגלת להשאיר את חותמה. החידושים וההתאמות שנעשו בגרסת הפלייסטיישן 4 הופכים את הכל לנעים יותר, אך כאמור הם לא משנים את הפגמים למרות שהם קיימים, מעבר לנרטיב כאמור עדין ובעל השפעה שונה לכל אחד.הכותרת מתקשה לקחת יותר מ-6-8 שעות להשלמתו, ולמרות שניתן לשחק מחדש כדי לאסוף את כל התוספות ולהשיג את הפלטינה, חסרה לו קצת ביס בהתקדמות, קל למדי ואינו מציע מכשולים ויריבים מעניינים במיוחד. זה "רק" מגביל את עצמו להפתיע את השחקן ברמה הוויזואלית ועם רעיונות הנרטיב והאינטראקציה שלו, בעוד השאר נשאר נורמלי יותר.

מסקנות

Tearaway: Paper Adventures היא הרפתקה מענגת שמביאה שמחה, קוסמת לשחקן בסגנונו המיוחד ומפתיעה ברעיונות שלה; כמו ב-PlayStation Vita, הוא בין הכותרים הבודדים שמסוגלים להשתמש במאפיינים של מערכת הבקרה המקושרת למערכת עליה היא פועלת בצורה יצירתית והגיונית. מחיר הרכישה הנמוך יותר (39.90 יורו) משאיר אותנו עם מעט התלבטויות בהמלצה לכל מי שרוצה לחיות בחוויה שונה מהרגיל, צבעוני ומושך, נטו של נשיכה וקשיים שניתן לשפר, ואריכות ימים לא בדיוק. יוצא דופן. מי ששיחק את המקור בפלייסטיישן ויטה עשוי לשקול לדלג על הגרסה המורחבת הזו, אלא אם כן הם רוצים לנסות את החידושים הקטנים הנוכחיים, או אולי בגלל ש-Tearaway העניק להם חוויה בלתי נשכחת.