נסעתי במהירות של 200 קמש

שמונה מסלולים, שלושה מרוצים, ארבעה כלי רכב ונפח מנוע חדש: האם זה טוב כמו שזה נשמע? אה, כן. הנה אני כאן.

טייסים, צרעות ומכוניות מירוץ

הסט של Animal Crossing דומה לזה שהוערך לפני חודשים, המוקדש לזלדה, שגם היא חולקת את אותו המחיר: שמונה מסלולים חדשים (כולל ארבעה רימייקים) וארבעה כלי רכב נוספים, בתוספת שלוש דמויות (כמו גם גלשן רחפן ורחפן חדש חבילת צמיגים). חומר מספיק כדי למלא חודשים של משחק, כפי שצוין לפני כמה שורות.

שלא כמו ב-DLC הראשון, הפעם אף אחת מהדמויות החדשות לא יוצרת קטגוריה "אישית", אולם הן מעשירות את אלו שהוצגו בעבר: פלאפי מגדילה את החבורה הגדולה ממילא של האור (זה של קרפדה ולאקיטו, כביכול), הנקבה. תושב מתקרב לפיצ' גאטו (מהאצנים במשקל קל-בינוני), התושב הזכר למריו טנוקי (בדיוק באמצע בין הכבד והקל), סקלובוסר סוף סוף מצטרף לשלושת הנבחרים ביותר בריונים, כלומר Wario, Bowser ומורטון קופה. בסך הכל, אפוא, הבחירה מורחבת והסאגות הנדונות מתגברות. Skeletal Bowser היא אלטרנטיבה יוקרתית, הרבה יותר מעניינת מגולדן אפרסק, והדמויות של Animal Crossing, כמו גם ההגדרות שלו, משתלבות היטב עם האסתטיקה של המשחק: בוודאי יותר מאשר Hyrule, שלמעשה פוזרה - בצדק - עם סוכר לפני ההטבלה כמעגל. במעבר לרכבים החדשים, הסטיד המוקדש ל-Skelobowser הוא מרובע גרמי ולוהט, שיעניין רק את האוהבים - המעטים אך הקשוחים - של הרכב הזה.אנו מתארים לעצמנו של-P-wing Fireball, הומאז' בלתי צפוי ל"כנף" הנכספת של סופר מריו ברס. 3, ול-Scarabuggy החמוד מאוד, בריח מלחמה נסתר בצורה גרועה עם אותם מאפיינים כמו הבז הכחול, יהיה מזל טוב יותר.. לסיום ה"ווספה" האפי, שנקרא כאן באופן פרוזאי סקוטר קרוסינג: הוא חולק מאפיינים עם קארטים מסורתיים, אבל ראוי לניסיון אפילו רק בגלל המראה שלו (המובחן מאוד מדמות לדמות, בין היתר). הרחפן והצמיגים הם גם בנושא Animal Crossing, אך אינם בולטים ביצירתיות.

המעגלים החדשים והישנים

Mario Kart 8 הוא אחד מאותם משחקים מבורכים נדירים שבהם כל סיכון הופך להצלחה מבריקה, בסגנון סופר מריו גלקסי אמיתי; Yabuki וחבריו הביאו את האיכות הממוצעת של עיצוב המסלול לרמות גבוהות עד כדי כך שהשוואה עם קודמיהם הייתה חסרת תועלת. שמונת המסלולים החדשים מחולקים בשני גביעים, Crossing ו-Campanella, המשלבים רימייקים מחודשים ומסלולים חדשים: המספר הכולל של המעגלים מסתכם כעת בארבעים ושמונה, שיא לסדרה, אבל הכמות עדיין לא משחיתה את הזוהר העקשני של לְעַצֵב. מלבד תוויות סתמיות, יש להבחין בין רימייקים לרימייקים: Koopa City כמעט זהה (זהה להפליא) למקבילתה ב-Nintendo 3DS, בעוד ש-Ribon Road הוא בעצם רצועה חדשה בהשוואה למקור ב-Game Boy Advance. נינטנדו הוכיחה את אומץ הלב בציור ללא היסוס מ-Mario Kart: Super Circuit, הפחות נמכר בסדרה (לא נכלל בפרק השמיני) אבל אחד השיאים מבחינת עיצוב המעגלים, כאן דינמי ומפאר על ידי מצולעים ואנטי כבידה. ה-Terra del Formaggio שייך לקטגוריה זו, מסלול חולי שאמנם אינו זוהר לחדשנות, אך מצליח לשלב את חוסר הסדירות של השטח עם הטכניות של העקומות, שנעשה עוד יותר מסוכן בגלל האנכיות המסומנת של המסלול. אחד הרצועות המדבריות הטובות בסדרה, אם כי לא ברמה של מדבר טרטוסו המפואר. Strada del Fiocco הנ"ל, בנוסף להיותה יפה למראה בשאיפות המשחקיות שלה, מציעה מעגל מלא בקימורים ועם קיצורי דרך מסוכנים, וזה גם די מאתגר. הכבשה השחורה של הרימייקים היא בייבי פארק, טראק מפורסם ומדובר מתקופת ה-Gamecube, אליפסה קצרה בת שבע הקפות שבה אתה חופף ומתלכדים בהטלת פגזים אורגיסטית: האנטי-גרביטציה מעודדת עוד יותר את ההתנגשות ו, ב-200 סמ"ק, זה ממש גורם לראש שלך להסתחרר.

מסלול לא מעודן, אבל אופייני וייחודי. הרימייק הרביעי והאחרון הוא Koopa City, כאמור, דומה מאוד למהדורת Nintendo 3DS, עם עוד כמה אפקטים וכמה פחות שלוליות;לסיכום, מעגל מונטה קרלו הוא לפורמולה 1 מה שקופה סיטי עבור מריו קארט.כמעט ייחודי בין מסלולים מצולעים עבור המיומנות הנועזת הנדרשת, פנינה קטנה שתבחן את הקרירות שלך (והסובלנות האקוסטית של השכנים שלך). בין החדשים, ה-Animal Crossing המיוחל, אם כי בולט בהיבטים מסוימים - מהמוזיקה ועד לעונות המתחלפות - הוא בהחלט לא הטוב ביותר: הוא יפה ומגוון, אבל הוא לא שופע גאונות. ה-Mariopolitana הוא מעגל עירוני מצוין, שמאזן את האיזון בין מכשולים שיש להימנע מהם ובין שבילים שצריך ללכת בהם היטב (הישג נדיר). ה-Boscodromo הוא אולי המסלול היפה ביותר מבחינה גרפית מבין החדשים, האווירה מוקסמת אך המסלול הופך שלם רק באמצעות מצב ה-200cc החדש: התפאורה היא בסגנון Mario Kart Wii, כלומר מסלול רחב עם קימורים ארוכים ורכים , "נוח" מדי במהירויות נמוכות. אנחנו סוגרים עם Big Blue, המעגל השני המוקדש ל-F-Zero: הוא שייך למסלולים הארוכים, המורכבים מהקפה אחת המפולחת לשלושה חלקים. המסלול יוצא דופן: מהיר, מהיר ומסוכן, עם מגוון קפיצות מתחלפות, עקומות פרבוליות ומאיצים.

והנה אנחנו ב-200cc, שמגיע עם עדכון - אנו חוזרים - חופשי ונפרד מסט Animal Crossing. מהלך מוזר ובלתי צפוי, בהתחשב בכך שהוא כנראה ההקדמה המשמעותית ביותר מבין אלו שנצפו עד כה; "Mario Kart 9" זוכה לשבחים ברשת, אנחנו מעדיפים לומר שהתזוזה הזו מובילה את הסדרה לעבר שטח שלא נחקר בעבר. והוא מספק פרספקטיבה כל כך שונה מהרגיל שהוא אפילו מצחצח מעגלים ישנים: זו הסיבה שבהתחלה כתבנו שאם זה היה מגיע תוך כמה חודשים, זה כנראה היה נטעם עם יותר רוגע ותשומת לב. עד עכשיו היו שתי דרכים לשחק ב-Mario Kart, אחת בתור טירון ואחת כמומחה: בהתאמה עם שני כפתורים (גז ונשק) ועם שלוש (גז, נשקים וסחפים). מצב זה הופך אותו למשחק "ארבעה כפתורים", תכונה שכשמנסחים אותו כך, עשויה להיראות פחות חשובה ממה שהיא באמת: העובדה היא שב-200 סמ"ק, לעתים קרובות יותר, אתה צריך לצבוט את הבלם במהלך פינות . לפעמים חייבים לגעת בו, פעמים אחרות ללחוץ עליו כמה שניות עם סיכון לאבד אחיזה. עבור שחקנים היסטוריים זהו שינוי באמצע הדרך בין המהפכני למטריד, מכיוון שהוא מאלץ אותך להתמודד עם המעגלים (לעתים קרובות ידועים) השוקלים משתנה אחר. אם ב-150 סמ"ק נעשה כל מה שאפשר כדי להאיץ, מאקרובטיקה ועד ל"דילוג האש" השנוי במחלוקת, ב-200 סמ"ק יש למדוד את המהירות: זו גישה שונה לחלוטין למשחק.יש צורך להגביל את עוצמת הרכב שלך, לפעמים על ידי שחרור הגז, לפעמים על ידי לחיצה על הבלם, לפעמים על ידי הימנעות מההאצות שמעניקות רמפות ומאיצים.

זו ללא ספק חוויה טכנית ותובענית מהרגיל, אלטרנטיבה נחמדה שלא יכולה ולעולם לא תפיל את ה-150 סמ"ק הקלאסי, דווקא בגלל הקושי המוגזם שלו. שיקול שלא מערער בשום אופן את יופיו של המוד הזה שברגע שהוא מאולף, מציע תחושות מלאות אדרנלין יותר מאלה שמעניקות הסדרה בדרך כלל. חלק מהמעגלים מתנשאים ומוצאים בגרות מלאה רק במהירות זו (כמו האלטרודרומו), אחרים מאלצים אותך לענות את האגודלים כדי להגיע למצב ראשון, בחילופין מתיש בין בלימה להאצות פתאומיות. כל המסלולים, ללא הבדל, דורשים פרשנות שונה בהשוואה לתזוזה הקטנה יותר. מצב מרתק ומרתק, שלא יזכה להערכה על ידי כולם: בגלל חוסר מיומנות, סבלנות או, פשוט יותר, תפיסה אחרת של Mario Kart. לבסוף, אנו מדגישים שב-200 סמ"ק, ברגע שחרגו מ-10,000 הנקודות, יש כרגע מעט מתמודדים. ואנחנו מצביעים על חיסרון בודד ומשמעותי: בהתחשב במקוריות של גישה זו, נינטנדו הייתה צריכה להאריך את מבחן הזמן גם לגודל מנוע זה, כי כעת הדרך היחידה להעמיק לתוך המסלולים היא הדרך האכזרית והעקובה ביותר, כלומר המירוץ.

מסקנות