במקורות המיתוס

שלושת עורכי הדין הגדולים הראשונים של אייס בחבילה נוחה אחת, אבל יש מקום לכמה התנגדויות.

משפט המאה

בהתחשב בריבוי ההמרות שהוזכרו לעיל, קיימת אפשרות טובה שחלק גדול מהשחקנים נאלצו להתמודד עם לפחות אחד מ-Phoenix Wright: Ace Attorney, Justice For All ו- Trials And Tribulations, שלושת הכותרים הכלולים באוסף זה. הכרת אפילו אחד מהם שווה ערך, מנקודת המבט של מבנה המשחק, להכרת כולם.

אנחנו בעצם מתמודדים עם רומנים ויזואליים, ז'אנר יפני לחלוטין, אבל עורך הדין רייט עצמו תרם לניקוי כאן בגדול., כלומר משחק ליניארי ביותר, שמטרתו העיקרית היא לספר סיפור מורכב מאוד, דרך מסכים סמי-אנימציה וטונות של טקסט. עם זאת, בשל המסגרת השיפוטית המסוימת, אייס עו"ד תמיד ליווה את נשמת הרומן הוויזואלי שלה עם קטע חקירתי המזכיר הרפתקאות גרפיות ישנות, עם הרבה ציד פיקסלים בחיפוש אחר כל רמז שימושי יחיד, והצורך, להתקדם, של שימוש בלוגיקה בשלבים הפרוצדורליים. שלבי המשפט וקטעי החקירה הם בדיוק שני ה"קטעים" שאליהם מחולקת פעולת המשחק, ואם האחרונים, כפי שאמרנו, רואים אותנו עוברים ממסגרת למסגרת, מחפשים רמזים וראיות וכן עדים כלשהם. שכדי לנהל דיאלוגים ארוכים, הראשונים מתרחשים לחלוטין באולמות משפט שבהם לא חלה חזקת החפות הקלאסית, אלא בדיוק ההיפך שלה.

הנאשם מופיע בפני השופט המורשע כמעט, ועל רייט לפטור אותו, על ידי חקירה נגדית של העדים השונים שהובאו על ידי התביעה, ללחוץ עליהם על כל נקודת תורפה של הצהרותיהם ולהראות ברגע הנכון את הראיות המסוכות. השקרים והסתירות שלהם.לבסוף, כמה מוזרויות מוכנסות למבנה זה: בקטע האחרון של הפרק הראשון ישנה אפשרות לתמרן כמה אובייקטים תלת מימדיים כדי לגלות ראיות חדשות, קטע שהוכנס בזמן ההמרה ל-DS כדי לנצל את יכולות מצולעות ומסך מחשב נייד נינטנדו מגע; בשני המשחקים האחרים הופיע ה-Psyche-Lock, מעין מיני-משחק עם זאת מקושר תמיד למבחנים וחקירות, והוא הראשון מבין "סטיות המשחק" השונות שיופיעו בפרקים הבאים. עד כאן, כיאה לכל חקירה שמכבדת את עצמה, הניתוח הקר והאובייקטיבי של מבנה ההצגה, שמטבעו בהחלט אינו אטרקטיבי לקהל המוני ככל האפשר, כפי שמוכיחה העובדה שהז'אנר אליו הוא שייך. מעולם לא פרץ מחוץ ליפן עד לפני כמה שנים. אבל מה, אם כן, הפך את הפרקליטים השונים של אייס לכמה מהרומנים הוויזואליים היפים בכל הזמנים, המסוגלים להקסים ולשלב אפילו קהל שעד אז היה מעט מאוד רגיל להשלים עם אשדות טקסט והיגיון הגיוני משובח?

פיתולים בעלילה

התשובה פשוטה: הגדרות, עלילות ודמויות לרוב חסרות פרמטרים לחלוטין. בקיצור, הכתיבה, כאן עבודתו הבלעדית של אותו יוצר סדרת Shu Takumi (שרק לאחרונה חזר לבמה הגדולה עם ההצלבה בין פיניקס רייט לפרופסור לייטון) לעיתים רחוקות נוטשת רמות של מצוינות.

אתה יכול ללכת ולקרוא שוב את הביקורות המקוריות שלנו על שלושת הכותרים ואז לחזור לכאן, כדי לגלות שגם אחרי שנים החלק הנרטיבי נשאר יוצא דופן: הדמויות יפניות בצורה כה מוגזמת באפיון שלהן, אך עם זאת, לפחות חלקן, בעלות עומק מטריד; העלילות השונות, מסובכות ומשכנעות בפני עצמן, אך עוד יותר כאשר מתחילים להבין את הקישורים והקשרים בין המקרים השונים של כותר ואז שוב (והאוסף הזה מבהיר זאת עוד יותר) בין פרקי הסדרה השונים; רגעי ההתעלות המוחלטת, המודגשים על ידי מוזיקה לוחצת, בהם עד שקר מוחשף, השולחנות הופכים לחלוטין ופתאום השופט והציבור כולם איתנו בעוד התובע, נועז ומזלזל עד הרגע הקודם, הוא מופק בביטויי תבוסה שלא יסולא בפז; הטנור בדרך כלל מאוד קומי אבל לא חוסך ברגעים יעילים מאוד של מתח, איום מתקרב, דרמה, אפילו כמה סטיות אל העל טבעי.

ולכתיבה הכמעט תמיד ללא דופי מתווספות, כפי שאולי ניחשתם, גרפיקה וסאונד שהם בהחלט עשויים היטב אך לעולם אינם פולשניים, שמטרתם לחזק ולעולם לא להפריע לתחושות ומצבי הרוח השונים המתחלפים בשחקן כמשחק. מתפתחת של העלילה. הודות לז'אנר הלא ממש דינמי ובזכות מה שנאמר עד כה, אנו יכולים לקבוע ללא חשש לסתירה, שגם אם הפרקים הבאים, במיוחד Dual Destinies עבור Nintendo 3DS, הציגו מספר פיצ'רים חדשים,הטרילוגיה המקורית התיישנה מצוין, כמו יין טוב, והביקור מחדש בתיקים השונים היה תענוג מופלג אפילו לסופר, שכבר הכיר אותם היטב.אם הביקורת הייתה מסתיימת כאן, היינו יכולים להעיר רק כמה הערות בנאליות אך נכונות וכנות: הערעור של פיניקס רייט: טרילוגיית עו"ד אייס, אלא אם כן אתה שונא את הז'אנר, הוא מקסימום עבור אלה שמעולם לא ניסו אף אחד משלושת אלה. פרקים, בעוד שהם נשארים גבוהים, בגלל המחיר, אם יש לך שניים או אפילו רק אחד להתאושש, בדיוק כפי שזה מקסימום עבור אלה שפגשו את רייט ואת הקליקה שלו רק מאוחר יותר ורוצים לגלות מאיפה הכל התחיל. אולם לפני שנפרדים, במסורת הקלאסית ביותר של המותחן המשפטי נותרו לפחות שלוש שאלות לענות עליהן, ואולי נראה שהדברים לא תמיד בדיוק כפי שהם נראים בהתחלה.

אפקט התלת מימד

בחלק מהמסכים, הוא מגביל את עצמו לניתוק ברור של דיוקנאות הדמויות ומרכיבי הממשק מהתפאורות. שום דבר יוצא דופן לכן, זה לא משפיע על המשחקיות בכלל, אבל זה עדיין דבר נוסף קטן מאוד.

אל תקרא לי "דיק"!

ההיבט הראשון שיש לבחון נוגע לערך המוסף של הקולקציה בהשוואה למשחקים הבודדים: האם יש משהו שמסוגל לפתות גם את מי שמכיר את הטרילוגיה המקורית בצורה מושלמת לרכוש? מנקודת מבט תוכן, ממש לא. הכותרות נותרו זהות לחלוטין לעצמן, ביתרונותיהן הרבים וגם בפגימותיהן, כמו ההיגיון הלא תמיד מחמיר בכל הנוגע להבנת אילו ראיות להציג ובתגובה לאילו התבטאויות של העדים. ניתן לראות שיפורים רק בפן האסתטי: המסכים, שוב החל מהנכסים המקוריים, עוצבו מחדש כדי להתאים אותם למסך ה-Nintendo 3DS (עם אפקט 3D סטריאוסקופי שאנו מנתחים בקופסה הרגילה), עם תוצאות ש לפעמים קשה להעריך, אלא אם כן יש לך מולך גם את גרסאות ה-Nintendo DS ו/או Game Boy Advance, אבל בהחלט טובות מאלה של גרסת iOS, שבה המעבר לרזולוציה גבוהה לא תמיד הלך טוב במיוחד.

גם המוזיקה עברה עיבוד ורימיקס, לפעמים בצורה מאוד קלה, לפעמים בצורה בולטת, כמו במקרה של הרצועה היפה שאפשר להאזין לה בתפריט הראשי. זה הכל: בלי בונוסים, שהיו מתקבלים בברכה על ידי מעריצים וגם טירונים, בלי יצירות אמנות, סקרנות, חומר שלא שוחרר, שום דבר שיהפוך את הרכישה למוצדקת אפילו עבור ותיקים.בסופו של דבר עבודת המרה עצלנית למדי, שהוגבלה כמעט לחלוטין לאריזת שלושת הפרקים, שבהם ההתאמות שנעשו כל כך עדינות שכמעט ולא ישימו לב אליהן.שנית, יש לדון במודל ההפצה. בדיוק כמו Dual Destinies, גם הטרילוגיה הזו משוחררת (בכל העולם, יתר על כן, בעוד שהשנייה לפחות ביפן זמינה פיזית) אך ורק בפורמט דיגיטלי ב-Nintendo eShop. אנחנו מבינים את הספקות של אספנים ושל אלה שבכלל לא סומכים על משלוח דיגיטלי, אבל לא מתחשק לנו לומר שזהו, כשלעצמו, פגם: דגמי ההפצה של הבילוי האהוב עלינו השתנו עכשיו באופן קיצוני, ואם בית חושב שאתה יכול להפחית את עלויות ההפקה וההפצה בדרך זו, כך או כך, עדיין תהיה לנו הצעה גדולה ומגוון יותר ונראה שחרור של כותרים שאחרת לעולם לא היו זמינים. אולם הפרספקטיבה משתנה מעט, כאשר מרכיב המחיר מתווסף לכל הדיון: 30 יורו לשלושה משחקים, בהתחייבות שנעה בקלות בין 40 ל-60 שעות, זו בהחלט הוצאה סבירה ונוחה,קצת פחות כאשר, לעומת זאת, במערכות iOS קיים אותו אוסף בדיוק, שונה רק בחלק מהפרטים החזותיים/סאונדים, במחיר שהוא בדיוק חצי.

למי שיש מכשיר תואם תבינו שהרצויות של גרסת ה-Nintendo 3DS כבר לא כל כך גבוהה, ואחרים יכולים אולי לחכות לאחת מההנחות הרבות ש-Capcom מארגנת בקביעות ב-eShop. לבסוף, בעיית הלוקליזציה. כל שלושת הפרקים הם כולם באנגלית ואם רוצים, תוספת מבורכת אם כי רק לחלק קטן מהקהל, ביפנית. זו לא בעיה איכותית: הלוקליזציה האנגלית, למרות הבעיות והסתירות הנובעות מהרצון להעביר אירועים שמתרחשים בבירור ביפן לארה"ב, היא בהחלט מפוארת, תוססת, מלאה במשחקי מילים, ואפילו בדיחות שנונות למדי, תרבותיות והפניות לפופ. אבל אתה צריך לפחות ידע בסיסי בשפה כדי להתקדם, שלא לדבר על להבין את כל הבדיחות והרפרנסים האלה, וזה מנתק אוטומטית חלק גדול מהקהל. לא נעלה כאן את הטיעון, למרות שזה די הוגן, שתמיד טוב לדעת אנגלית, או שנגיד, בתור שחקנים מבוגרים, ש"בזמננו" איטלקית במשחק וידאו הייתה כימרה אמיתית, וכיצד רבים מאיתנו למדו את שפת אלביון רק כדי לשחק RPG זה או אחר:העובדה היא שכיום כמעט כל הצעות המשחקים כוללות לוקליזציה עבור המדינה שלנו, ואם ל-Ace Attorney Trilogy אין את זה זה אומר שיש לה משהו פחות מהמתחרים ושהיא מאבדת את המשיכה שלה לקטע של 'משתמש'.כל זה מאכזב עוד יותר בגלל העובדה שהתרגומים לאיטלקית, לא נהדרים כמו האנגלית אבל עדיין מצוינים, קיימים, רשמיים מאוד וניתן למצוא אותם בכל הגיליונות של שלושת משחקי ה-Nintendo DS הראשונים! בלימת עלויות, בסדר, ירידה במכירות של הסדרה כאן, בסדר, אבל התצפית הפשוטה הזו הופכת את הבחירה של Capcom לבלתי מוסברת ומזוכיסטית כמעט לחלוטין.

מסקנות

בואו נדבר מיד בבהירות: לפנינו שלושה מהרומנים הוויזואליים היפים ביותר שנוצרו אי פעם, ארוזים בנוחות במוצר בודד במחיר סביר לפחות. אז, אם אתם כבר יודעים שאתם אוהבים את הז'אנר, אם אתם רוצים להיכנס ליקום המטורף והמרגש של פיניקס רייט, או אם כבר נכנסתם אליו אבל עם אחד מהפרקים האחרונים, אל תהיו תהיות ותשבי בלי פחד: אתה תתוגמל בחוויה שבאמת, מסיבות רבות, תישאר בליבך. אך כאן עלינו לנתח גם היבטים נוספים, כמו איכות הפעולה, הפנייה לאוהדים ישנים, קיומן של גרסאות אחרות והלוקליזציה, וכפי שתקראו בגוף המאמר, הרבה דברים מנקודה זו. בראייה הם משאירים משהו לרצוי. בקיצור, מבצע עצלן מאוד מצידה של קאפקום, שלא יכול שלא להעניש את הציון הסופי, ועוד יותר כשהחומר הבסיסי כל כך טוב.