ג'ואל ואלי, אף פעם לא כל כך יפים

בעולם משחקי הווידאו ישנם מספר כללים שמצאו יישום מלא לאורך זמן. כמה כאלה מעניינים אותנו למאמר זה: מפתחים נמצאים במיטבם לקראת סוף מחזור החיים של הקונסולה; Naughty Dog הם מהטובים בעולם משחקי הווידאו. קל לדמיין, לפיכך, איך The Last of Us הצליח להשיג אינספור פרסים ומדוע הוא נחשב בעיני רבים לאחד מהכותרים הטובים ביותר של הדור הקודם.

בתקופה היסטורית שבה הקונסולות החדשות עדיין נאבקות לצאת לדרך ונראה שההוצאות החוזרות עומדות בטובת הציבור, אי אפשר היה לפספס את הכותר הזה, במיוחד שלפי סוני הרבה בעלי פלייסטיישן 4 מגיעים מפלטפורמות אחרות ולכן לא שיחקו בגרסה המקורית. מכאן ההחלטה להוציא לאור את The Last of Us Remastered, לו הקדיש Naughty Dog למעלה מחצי שנה כדי לתת צדק מלא לעולם ולסיפור שסובבים סביב הכותרת, הן מבחינת האסתטיקה והן מבחינת ההיצע.למהדורה המחודשת הזו יש מחיר מעניין בצד שלהאשר הותאם כלפי מטה לאחר משוב לשחקן, שווה ל-45 אירו, וכולל את כל התיקונים והתכנים שהופקו עד כה: הרחבת שחקן יחיד Left Behind, אותה סקרנו ב-כתובת זו, שמונה מפות מרובי המשתתפים הנוספות של ה-DLC "הטריטוריות העזבות" וחבילת הריאליזם, רמת הקושי החדשה באותו שם, ה-Making of של המשחק, הערות המפיקים ומצב הצילום. יתר על כן, כל כלי הנשק או השינויים הקוסמטיים שנרכשו ב-PlayStation 3 זמינים גם בגרסת ה-PlayStation 4, ללא עלות נוספת.

ניתחנו בפירוט את מהדורת הפלייסטיישן 4 של The Last of Us, כוחו של הדור הבא

ימים חולפים, האיכות נשארת

כדי לגלות מה אנחנו חושבים בפירוט על הכותר המקורי ועל המשחקיות שלו, אנו מזמינים אותך לקרוא אתהביקורת שלנומוּקדָשׁ; ב-Remastered שיחקנו מספר שעות עם דרגת הקושי Survivor, המקסימלית לפני התיקון האחרון ואשר מספקת פחות משאבים, אויבים קשים יותר והיעדר מצב Listening, שאפשר "לראות" אויבים גם דרך קירות הודות לרעש הם עשו.שנה לאחר מכן, The Last of Us לא הזדקן יום, ונשאר צעד מכריע קדימה עבור Naughty Dog מבחינת בגרות, עם נרטיב מבוגר וחסר פשרות, מלווה במשחקיות מלאה, מדממת ומרתקת.

השילוב האידיאלי של קולנוע ומשחקי וידאו, שבו המשחקיות לא מוקרבת, אלא משתלבת בצורה מושלמת עם קטעי ההפסקה, הדיאלוגים של הגיבורים וכל האירועים שתמיד שומרים על המתח גבוה. המשחק מחליף רגעי התקפה עם אחרים של חקר בתרחישים דקדנטיים עוצרי נשימה, בעל אורך חיים טוב (שיכול להגיע אפילו ל-15 שעות בפעם הראשונה) ומגוון הגדרות, מציע כמה רגעים נוגעים ללב ומציע סוף שהוא הכל חוץ מהנחה. Left Behind במקום זאת מספרת היבט בסיפורה של אלי, איך היא גדלה ואיך היא גילתה שהיא כל כך חשובה; הוא עושה את זה בצורה נפלאה כמו הכותרת המקורית, ומאפיל על מרכיב המשחק שאף על פי שהוא מצומצם, מציג תקציר של הכותר המקורי עם החידוש הקטן של היכולת לנצל את הנגועים לטובתו.הודות ל-DLC העדכני ביותר ניתן גם לבחור במצב Realism, שמנטרל גם את הממשק שממחיש את סוג הנשק שנבחר ואת היריות הזמינות, יש לו אויבים קשים עוד יותר ומציע משאבים מופחתים למינימום: בתצורה הזו יש לך סיפוק מקסימלי אבל גם תסכול מהצורך לחזור על החלקים הקשים יותר, אבל אולי זה גם זה שבו The Last of Us מבטא את פוטנציאל ההישרדות המקסימלי שלו, שבתוכו יש לשקול כל פעולה עד הפרט הקטן ביותר. בגרסת הפלייסטיישן 4, לחיצה על משטח המגע ממלאת את הפונקציה של כפתור ה-Select ומאפשרת לך להיזכר בתפריט ליצירה וחיזוק של ג'ואל; הכוונה והירי הותאמו על ההדקים של ה-DualShock 4, הרבה יותר טוב מהדגם הקודם, עם אפשרות בכל מקרה לשייך אותם ל-L1 ו-R1. הרעש של הדלקת/כיבוי הפנס יוצא מהרמקול, וכך גם הקלטות האודיו הנוכחות ב-The Left Behind; הארגונומיה המשופרת של משטח הפלייסטיישן 4 נותנת קורט של מיומנות נוספת בהפעלה יחידה ומרובה משתתפים.החוויה שעברנו עם The Last of Us Remastered הייתה בסופו של דבר זהה לכותר המקורי, עם כל התכנים הזמינים, השיאים הסנסציוניים שלו אבל גם עם כמה שפל, ובראשם "הטיפשות המלאכותית" המקושרת לדמויות המשנה של יואל. למעשה, במקום בו הגיבור שאנו שולטים בו נע בשקט מוחלט כדי לא להתגלות על ידי קליקרים או רצים, דמויות המשנה פולטות צלילים, רצות מכסה אחת לאחרת או נכנסות לקו הראייה של האויבים... שמתעלמים מהם יפה. . למעשה, נראה שכל ניהול ההתגנבות מרוכז רק בגיבור הראשי, ואם רוב הזמן זה לא מפריע לך כי אולי הדמויות התומכות נשארות שקטות מאחוריך ויוצאות לקרב רק כשמגלים אותך, מדי פעם ואז הדבר הזה מורגש בצורה מעצבנת.

Trofei פלייסטיישן 4

The Last of Us Remastered מציע כמות גדולה של גביעים לפתיחה מאפס, הנובעים מסכום כל התוכן הקיים. פלטינה מתקבלת לאחר פתיחת 23 הגביעים של המשחק הראשי, זהים לאלו של הכותר המקורי. לאחר מכן יש לנו 10 מ-Left Behind ו-14 משני ה-DLCs מרובי המשתתפים הכלולים (8 מהם הפכו לקלים יותר) ו-2 כדי לסיים את הכותרת במצב Realism ו-Realism+.

מחודש, מחודש בכל מקום!

הגענו למרכיב המכריע שאולי גורם לאלה שכבר שיחקו בכותר המקורי להישען לכיוון הרכישה ואולי לא: המגזר הטכני של The Last of Us Remastered. לגרסת הפלייסטיישן 3 הייתה גרפיקה מצוינת ביחס לשאר הכותרים הזמינים בקונסולה, גם ומעל לכל הודות למערכת אמנותית עילאית ותשומת לב אובססיבית לפרטים; הוא סבל מעט במונחים של ניקיון גרפי ויציבות של קצב הפריימים, שירד מתחת ל-30 פריימים לשנייה ברגעים המורכבים ביותר מבחינה גרפית. נקודת המוצא של Remastered הייתה בדיוק הפתרון של שתי הבעיות האחרונות הללו, ובפלייסטיישן 4 ההרפתקה של ג'ואל ואלי יכולה להתפאר ב-1080p ו-60 פריימים לשנייה.אבל מה התוצאה? שיפור ניכר גם לעין לא מאומנת: ההגדרה של הסביבות היא בעלת אופי שונה לחלוטין בהשוואה לזו של הפלייסטיישן 3, וזה בולט במיוחד באלמנטים ה"מורכבים" כמו עלווה, צללים וחפצים מורכבים. כשהתמונה דוממת ההבדל מביך, וגם כשמזיזים הנצנץ (אלמנטים מרחוק שנראים כמו זזים ומהבהבים) מצטמצם בהרבה בהשוואה לכותרת המקורית, אם כי קיים בחלק מהאובייקטים. הנזילות המעולה באופן משמעותי מטרידה בהתחלה, אבל אתה מתרגל לזה מהר ואז לא חוזר אחורה: מערכת הבקרה מגיבה טוב יותר, הזרימה של התרחיש מהנה יותר, באופן כללי הכותרת נעימה יותר לצפייה ולמשחק. רבים יתהו האם 60 הפריימים לשנייה קבועים או לא; על סמך הניסיון שלנו, 99% (95, 90? הידד לאחוזים!) מהזמן יכולנו לומר כן: במצבים מסוימים מנותקים לחלוטין ממורכבות הסצנה, אולי כשהמצלמה מופנית כלפי מטה ועל גדר חיה, יש לנו הזהיר מפני הגמגום, כלומר מיקרו-סנאפים שנראים קשורים יותר לבאג או בעיה כלשהי ב-v-sync מכל דבר אחר, אולי ניתנים לפתרון עם תיקון.

ניתוח עם כלים טכניים מעמיקים יותר יאשש או לא יאשר את ההשערה שלנו ואת אחוז הנפילות בסך הכל, שום דבר בכל מקרה לא ישפיע על החוויה הכוללת או יפגע בנזילות המחודשת של הכותרת.כדי לספק את המעריצים התובעניים ביותר החוששים מקצב רענון(לדעתם) מוגזם לחוויה קולנועית, Naughty Dog הציגה אפשרות לנעול את קצב הפריימים ב-30 פריימים לשנייה; כבונוס בשל העובדה שכך שחררה משאבים מסוימים, ההגדרה של הצללים אפילו עדיפה על אלה המצויינים ממילא של הכותרת "לא נעולה". מנקודת המבט שלנו, הבחירה בין שתי התצורות הללו נוטה במידה רבה לטובת השנייה: בכמה סשנים מתרגלים לזה וכאמור ההשפעה הכוללת ומערכת הבקרה מרוויחים מכך. בכל מקרה, עבודת השיפור לא נעצרה ב-1080p ו-60 פריימים לשנייה: הטעינה בין רצפי הפסקה וקטעי משחק כמעט בוטלה, המורכבות המצולעת של אובייקטים ודמויות במרחק (מה שנקרא LOD) זה עדיף ו קנה מידה טוב יותר כאשר אתה מתקרב; הרזולוציה של המרקמים, מוכפלת פי ארבעה על הנייר והסיבה העיקרית להתקנת ה-50GB, מאפשרת להציג פרטים מרשימים עוד יותר, עד כדי כך שכמה הצצות עדיין מצליחות להפתיע למרות שאולי כבר זכו להערכה בפלייסטיישן 3. הדגמים המצולעים של ג'ואל, אלי ושאר דמויות המשנה עברו עידון והגדלת פירוט, כעת ניתן לראות אלמנטים חדשים על הבגדים ובעיקר על הפנים, וכפי שניתן לראות מצילומי המסך שצילמנו ראשונים יד, לפעמים הם מרשימים. הגזרות נשארות חתך מעל, אבל גם בגלל שהם עברו מעודן באותה מידה: בחלק מהקלוז-אפים הפירוט של הדמויות הוא באמת מדהים.הודות לקטעי חקירה שונים שנוכחים לשבור את המתח, לא נדיר שאדם מוקסם מהנוףומההגדרות בשקיעה, באור יום או בלילה, שנעשו אפילו רך יותר על ידי ההגדרה הגדולה יותר ועל ידי מערכת התאורה שתוקנתה באופן דומה לאירוע: The Last of Us Remastered עושה צדק עם היופי האמנותי של הכותרת המקורית, וה ניתן להרגיש שיפור כמעט בכל האלמנטים הגרפיים על המסך.

Naughty Dog פינקו את עצמם גם בכל הנוגע לתחום הסאונד, בתפריטים למעשה ניתן לראות אפשרויות חדשות המקושרות לסוג מערכת הסטריאו בה משתמשים: מספר הערוצים, סידור הלוויינים, הטווח הדינמי וערך האזימוט מצוינים, במילים פשוטות מאוד הזווית מקור הצליל. באמצעות התצורה האוטומטית של מערכת הקולנוע הביתי 7.1 שלנו הבחנו באיכות צליל ואפקטים מעולה בהשוואה ל-The Last of Us, עם מיקום נכון של, למשל, הגשם שפגע במכוניות ליד הגיבור או קולות הדמויות, ופחות דגימות. ובעיות בהירות קול כאשר בני לוויה מדברים מרחוק. ברור שהדיבוב זהה לכותר המקורי - גם אם היינו אוהבים את ג'ואל עם קול צרוד ומלא יותר - הפסקול נשאר היוצא דופן של גוסטבו סנטאוללה, שיש לו את ה"פגם" היחיד שנכפה על ידי היותו ליווי ולא גיבור בלתי נשכח. השארנו את מצב הצילום לסוף, שלמעשה מהווה בונוס נעים ביותר עבור חלק ניכר מבעלי הפלייסטיישן, לאחר האפשרויות המצוינות שמציע מי שנוכח ב- inFAMOUS: Second Son. ב-The Last of Us Remastered הוא מופעל על ידי לחיצה על כפתור L3, ומאפשר לפעול לפי פרמטרים כמו מיקום המצלמה ורוחב התצוגה, עומק השדה, נוכחות של פריים וסדרה של מסננים מוגדרים מראש. בהשוואה לכותרת Sucker Punch יש סדרה של פקדים נוספים כמו מצב המצויר וזה להוספת גרעין על מנת לקבל מראה קולנועי; אפשר גם לבחור את עוצמת היישום, אפילו לאותם פילטרים, בסולם שנע בין 1 ל-100. עדיין לא נהנינו מהפונקציה הזו, שכן היא זמינה בצורת תיקון החל מהיום , אבל לא נחמיץ את ההזדמנות להרעיף עליך צילומי מסך אמנותיים רבים ויפים כפי שעשינו עם inFAMOUS: Second Son, ואולי לערוך תחרות בעמודת ה-PlayStation Zone שלנו.

מסקנות

העבודה הטכנית שפיתחה Naughty Dog עבור The Last of Us Remastered, הן הגרפיקה והן הסאונד, הייתה מצוינת: החברה הקליפורנית מאשרת את עצמה כאחת הטובות אי פעם ביכולת להפיק את המיטב מחומרת הקונסולה. אנחנו באמת לא יכולים לדמיין מה הוא יוכל לעשות, מנקודת מבט זו, עם Uncharted 4 וכותרים עתידיים שפיתוחם החל ישירות בפלטפורמת סוני החדשה. לדברי היצרנית היפנית, יש הרבה בעלי פלייסטיישן 4 שמעולם לא שיחקו ב-The Last of Us; האחרון יתמזל מזלו לשחק את מה שנותר פנינה מוחלטת בפנורמה של הרפתקאות מגוף שלישי, בגרסתו עשירה יותר בתוכן, יפה יותר למראה ותוצאה של תהליך שיפור בן שישה חודשים; גם במחיר נמוך משמעותית מה"קלאסי" למשחק וידאו. למי שכבר שיחק בכותר המקורי... ההערכה יכולה להיות רק סובייקטיבית ביותר, אולי על סמך פרמטרים אובייקטיביים כמו סקטור טכני משופר משמעותית ושפע של תכנים שאולי לא נוסו בשלמותם בפלייסטיישן 3. ברור שקל יותר להישען על רכישה חוזרת כאשר איכות המשחקים הכוללת כל כך גבוהה. הדירוג המעט נמוך יותר בהשוואה למקור אומר ש-The Last of Us Remastered מהווה נקודת מוצא לקראת מצוינות בפלייסטיישן 4, לשם הגיעה לפלטפורמה הקודמת והיא העלימה עין גדולה יותר מהפגמים של הבינה המלאכותית.