למרות היותו יריות מגוף ראשון,כשמשחקים ב-Tower of Guns, ספונקי עולה בראש ובראשונה בראש. כלומר, המבנה הנוכל המאפיין כותרים כמו Spelunky ורבים אחרים עולה בראש, עם מפות שנוצרו באופן אקראי, שדרוגים שיש לפתוח על ידי התגברות על יעדים במהלך מספר מפגשים וחוסר חיזוי בסיסי שעושה כל משחק שונה, לפחות עד הוא מבין שהתיק כפוף לחוקים מחמירים גם בעולם משחקי הווידאו.
בתחילת כל משחק, מוקצית משימה המקושרת למעין סיפור לעקוב באמצעות כתיבה על המסך שניתן להתעלם ממנה בקלות או לבטל אותה. אלו משימות מאוד פשוטות שרק משמשות כמניע להיכנס למגדל ולהתחיל לירות לעבר צריחים ורובוטים שרוצים להרוג אותך. נניח שלקראת הטקסטים זה כיף עד שמיציתם אותם, אז הם הופכים לסלסול שכבר לא תשימו לב אליו בזמן משחק, גם כי בין כדורים להתחמקות לבריכות לבה לקפוץ אין באמת זמן לעשות שום דבר אחר.המטרה האמיתית לרדוף אחריה, מה שאחרי עוד מוות אנחנו מתחילים להתייחס לתעתוע, היא להגיע לקומה העליונה של המגדל בלי למות.כן, אין שמירות ואין סיכוי להמשיך מאיפה שהפסקת. ברגע שאתה מת, להתראות, שלום, נשיקה לבובות: אתה צריך להתחיל מחדש מההתחלה, לאבד את כל הכוח שאספת. קָשֶׁה? כן, אבל זה רוגלייק וזה לא יכול להיות אחרת. החל כל משחק אתה צריך לבחור איזה נשק להביא איתך, לקחת אחד מאלה לא נעול. בהתחלה יש לך רק שניים, אבל על ידי משחק אתה יכול לפתוח עוד שמונה. אז אתה צריך לבחור כוח, גם במקרה הזה בהתחלה יש רק שניים זמינים, כדי לעזור לנו לא להרגיש לבד. לדוגמה, אפשר לקבל את הקפיצה המשולשת מיד, או שאתה יכול להחליט לא לסבול נזק במקרה של נפילות וכדומה. הדבר החשוב הוא שיהיה ברור איך אתה רוצה להילחם, ומעל לכל, היתרונות והחסרונות של כמה כלי נשק בהשוואה לטעם שלך.
משחק שבו אתה צריך להגיע לראש מגדל על ידי עישון תותחים. אממ, הבנת לא נכון!
סוף סוף במשחק
כפי שכבר צוין, Tower of Guns הוא רוגל, ולכן, מלבד כמה אזורים קבועים, הממוקמים בתחילת ובסוף כל רמה, כל שאר האזורים ייווצרו באופן אקראי מתוך כמה מודלים מוגדרים מראש. זה מתורגם למשחק המכוון לפיתוח כישוריו של השחקן, כדי להיות מסוגל לשרוד בכל מצב.
האויבים האופייניים שנתקלים באזורים, המורכבים מפלטפורמות, כמה מסדרונות, מלכודות ורמפות, הם התותחים שנותנים למשחק את הכותרת שלו: יש כל צורה וכל סוג, מאלה שיורים בכדורים עם קוצים גדולים ועד אחרים שיורים יורים מטחי טילים, לעוד כמה עתידניים שפולטים קליעי אנרגיה שרודפים אחרינו עד שהם נגמרים. לא חסרים רובוטים מעופפים שיכולים לירות או לכסח אותנו עם להבים עגולים שמורכבים על היקפים שלהם, ורק בשביל הכיף, יש גם רובוטי קמיקזה שמתפוצצים כשהם קרובים אלינו, ולוקחים לנו חלק מהאנרגיה היקרה.כל אויב שנהרג מפיל פריטים.בדרך כלל אלו הם כדורים צבעוניים המשרתים לשפר את הנשק הנבחר, לשחזר אנרגיה או להגדיל את השלל הכספי. במקרים המאושרים ביותר, בין הזבל, שבכל זאת הכרחי כדי לשרוד, נקבל גם אריחים מיוחדים שיתנו לנו כוחות נוספים (למשל אפשרות לקפוץ גבוה יותר, או מגן, או אפילו עלייה בקושי המשחק) , או האחרים שיתנו לנו נשק נוסף, גם ראשוני וגם משני. בין האחרונים בולט טיל איטי וחזק, המסוגל להרוס כמעט כל דבר שהוא נוגע בו, או ספרינט שהופך אותנו למהירים הרבה יותר. דרך נוספת לקבל בונוסים היא להוציא את הכסף שנאסף על לוחות המודעות השונים הפזורים במפות, המופצים באופן אקראי כמו כל דבר אחר.בסוף כל רמה יש בוס להביס כדי לעבור לשלב הבא. בדרך כלל מדובר ברובוטים ענקיים מלאי צריחים.
משחק לוהט
המשחקיות של Tower of Guns היא מהמהירה ביותר ששיחקנו בשנים האחרונות. לאחר כמה אזורי הפסקה ראשוניים, אתה מיד מוצא את עצמך מוקף באש האויב. אם אתה לא זהיר, זה לוקח רק כמה שניות לראות את כל סרגל האנרגיה שלך מתרוקן ולמצוא את עצמך מת ללא מוצא. מנקודת מבט זו, הכותרת Terrible Posture Games הוא באמת חסר רחמים ולא משאיר הרבה מקום לאלתור.
כאן מתעוררת אחת הבעיות העיקריות של המשחק. בואו נבהיר שמגדל הרובים מאוד כיף, אבל זה לא אומר שבמקרים מסוימים הבלבול שולט.Roguelikes הם בדרך כלל מאוד קשים, אבל הם גם הוגנים לשחקן, שתמיד יודע בדיוק למה הוא הפסיד ואת הטעות שעשה.בקיצור, Spelunky או Rogue Legacy, כדי לתת דוגמה נוספת, תמיד הבהירו מה קורה על המסך. ב-Tower Of Guns זה לא תמיד ככה: אם רק בשאלה של פרספקטיבה, או בגלל שהופעה אקראית של אויבים באזורים מובילה לעתים קרובות למצוא את עצמו מוקף ללא אזהרה, לפעמים אדם מוצא את עצמו בפאניקה כי הוא לא מסוגל להבין מיד מאיפה באות ההתקפות. בקיצור, קורה שקשה לפענח מה קורה על המסך, לפחות עד שמכירים כל תחום בעל פה. שיהיה ברור שהביקורת שהושמעה לא רוצה להרוס את המשחק שעדיין יש לו סגולות רבות, אבל יש לציין את הבעיה. לכל השאר אנו עומדים בפני משחק עצמאי קטן המסוגל להציע שעות של פעולה בריאה בין חדרים לניקוי וסודות למצוא (יש רבים בכל מפה ומציאתם מניבה בונוסים).מנקודת מבט גרפית, למרות שלא הגיע לאותה רמת פירוט, Tower of Guns הזכיר לנו את Borderlands לשימוש בהצללת cel.במציאות האזורים הראשונים מכוערים להסתכל עליהם, בגלל מונוטוניות באלמנטים השונים בוודאי שלא נעזר ביצירת המפות האקראית (זו אחת הבעיות של כל הרוגלייקים, אחרי הכל). למרבה המזל, הרמות המתקדמות מהנות יותר ומציעות תצוגות ואפקטים טובים, אם כי אל תצפו לשום דבר שנופל לסתות. מצד שני, כלי הנשק מאוד יצירתיים והזכירו לנו כמה מהמייצגים הטובים ביותר של הז'אנר מבחינת מגוון ויכולת לעסוק בפעולת הירי בלבד. בקיצור, בהתחשב בעובדה שמדובר בהפקה קטנה, בהחלט אי אפשר להתלונן, גם כי, תאמינו לי, כשתצטרכו להתחמק מעשרות כדורים במקביל לא יהיה לכם הרבה זמן לבהות בטקסטורות.
דרישות מערכת PC
בדיקת תצורה
- מערכת הפעלה: Windows 8.1 Pro 64 סיביות
- מעבד: Intel Core i7-4770 במהירות 3.40GHz
- זיכרון RAM: 16GB
- סרטון לוח זמנים: nVidia GeForce GTX 660
דרישות מינימום
- מערכת הפעלה: Windows 8/7/Vista
- מעבד: 2.4 GHz Intel Core 2 Duo (Dual-Core)
- זיכרון RAM: 3GB
- כרטיס מסך: NVidia Geforce 275 GTX +512mb זיכרון
- שטח דיסק: 2 GB
- DirectX: 9.0c
מסקנות
משלוח דיגיטלי: Steam, GOG
פרצו: 13.99€, 9.99$
Tower of Guns הוא ניסוי מצוין בשילוב בין המבנה ה-Roguelike לבין משחק יריות בגוף ראשון, כך שהוא יפנה לכל מי שמעריך את שני הז'אנרים. ברור שכדי לאהוב את זה אתה צריך לקבל כמה מגבלות, כמו היעדר סיפור ברמה, מלבד הסיפורים הקטנים והחמודים שסיפרנו לך עליהם בסקירה, או בלבול מסוים במצבים מסוימים, בעיקר בגלל הפרספקטיבה. לשאר, קחו זאת בחשבון, כי שעות נעימות רבות יעברו לפני פתיחת כל התכולה.
מִקצוֹעָן
- הרבה תוכן לפתיחה
- הקוקטייל עם FPS ו-roguelikes עובד
- אריכות ימים נהדרת
נֶגֶד
- במקרים מסוימים הפעולה הופכת לבלבול
- בלבול גורם לרוב לקושי לא הוגן