Tom Clancy's Splinter Cell: רשימה שחורה, חוות דעת

אחת הסאגות הממושכות ביותר אך בו בזמן הכואבות ביותר של יוביסופט, זו של תא הרפאים, ראתה סדרה של שינויים שנויים במחלוקת ביותר בפרק הקודם Conviction. פחות קפדני מאשר בימיו הראשונים, המשחק הציג יותר אקשן והרג מרהיב, אבל הטהרנים לא העריכו במיוחד את העריקות הרבות בצד החמקמק, כמו חוסר האפשרות להחביא גופות אויב. מה שבא לאחר מכן היה מעין משבר יצירתי שהוביל להעברת העבודה לאולפני יוביסופט טורונטו, בראשות ג'ייד ריימונד המרתקת, כדי להחזיר את הזיכיון ליודר. אחרי שלוש שנים ארוכות סוף סוף הגענו לרגע הגורלי, סם פישר חוזר עם הרפתקה חדשה לגמרי שמתחברת לאירועים שסופרו בפרקים הקודמים, כולל מערכת היחסים עם בתו שרה וחזרתם של עמיתים היסטוריים מהסדרה; גם אם אפשר לעקוב אחר האירועים מבלי להכיר את ההתייחסויות הללו, ברור שהסיפור הוא בעצם המשך של Conviction, שממנו הוא נוטל את הטון שלו. איום חדש מסתכן להאפיל על שלוות המדינה, זו של המהנדסים, ארגון טרור מסוכן מאוד המצויד בטכנולוגיות חדישות. לאחר תקיפה עקובה מדם על הבסיס הצבאי בגואם, הקבוצה מודיעה לרשויות על כוונותיה הלא בריאות, סדרה של פיגועים מסומנים במה שמכונה הרשימה השחורה. לכן קמה קבוצה חדשה נגד טרור בשם הדרג הרביעי, המסוגלת לנוע על סיפון מטוס הפלדין הטכנולוגי ושכוללת את סם פישר הטוב שלנו בין חבריה. תוך ניצול הפאנל הראשי של הפלדין, עלינו להתמודד עם שורה ארוכה של משימות במקומות שונים כדי לחקור את הפעולות שביצעו המהנדסים, על מנת לגלות את זהותם ולשים קץ לסיוט האיום שלהם.

תראה לי איך אתה משחק ואני אגיד לך מי אתה

כפי שכבר נקבע בתצוגה המקדימה שלנו, הפלאדין מאשר את עצמו כאחד המאפיינים החדשניים ביותר של Splinter Cell: Blacklist, עד כדי כך שלמשחק אין אפילו תפריט ראשי, אלא מנוהל כולו בתוך המטוס, חינמי אמיתי אזור שניתן לחקור ונותן גישה לחלקים השונים של המשחק. בצורה זו פרקי הקמפיין מתערבבים עם משימות השיתוף, האינטרנט מול והאתגרים המוצעים על ידי שרתי Ubisoft, הכל בצורה חלקה. לכן השחקן חופשי לבחור כיצד לגשת למשחק ולהפיק תועלת מכל חלק בו כמערכת אקולוגית אחת. כל משימה מובילה להגדלת המטבע הפנימי שנוכל להשקיע בגאדג'טים טכנולוגיים יותר ויותר מתוחכמים; החנות הפנימית מקושרת ישירות להגדרות התדרוך, יחד עם ניסיון שנצבר בבירור בהפקה אחרת של Ubisoft, Ghost Recon: Future Soldier. אבל לא רק זה, את הפלאדין עצמו ניתן לשדרג עם הכסף שהרוויח, ומציע שורה של יתרונות ניכרים במשימות שימושיות במיוחד ברמות הגבוהות יותר.

מבנה מגרה מאוד שמחזק את ההצהרות של ריימונד לגבי חשיבותן של שיטות מקוונות. למרות היבט זה, המפתחים לא הזניחו את מסע הפרסום לשחקן יחיד, בין הארוכים, המגוונים והניתנים להפעלה חוזרת בסדרה, שנמשך כעשר שעות בהתאם לרמת הקושי ולגישה בה משתמש השחקן. החידוש הנוסף מיוצג על ידי שלושת פרופילי הלחימה שנבדקו על ידי מערכת ההערכה: Ghost, Assault ו-Pather, כאשר הראשון מייצג את טהרני החמקן, השני את אלה שמעדיפים עימותים חזיתיים והשלישי משהו באמצע. הפעולה של מערכת זו פשוטה כמו שהיא יעילה: לאחר השלמת המשימה, בין אם מקוונת או לא, המשחק מקצה ציונים בכל אחד משלושת הפרופילים ופיצוי כספי הולם. בדרך זו ניתן להשוות את התוצאות שלך לאלו של חברים מקוונים, בעוד שיש יעדי ניקוד ספציפיים שמאלצים אותך להתמודד עם הרמות כדי לעמוד בדרישות.

הרעיון הוא לעורר את יכולת ההשמעה החוזרת של התרחישים, מאפיין שכבר מוגבר על ידי נוכחותם של נתיבים ומתודולוגיות שונות להגיע למטרה. למרות ביצוע מהותי שכבר הוקם, התרחישים פתוחים לפרשנות אישית ומציעים רעיונות שונים לאינטראקציה עם הבינה המלאכותית והגאדג'טים השונים שזמינים, הניתנים לבחירה חופשית מטבעת מעשית שניתן להיזכר בה עם הצלב הכיווני. המילה האחרונה בקו שעוקב אחריו היא תמיד בידי השחקן, החל מהבחירה אם להרוג או להמם את האויבים, בעוד המבצע לשחזור מאפייני הזיכיון משקף הן את ההסתרה החדשה של הגופות והן את ההוצאות להורג המרובות שכבר נראה ב-Conviction. הקמפיין משפר את הזכויות הללו בכל עת על ידי הצעת מצבים משתנים ללא הרף: ברמה בהשראת ברורה מסאגת Hitman עלינו להשתמש ברחפן עם שלט רחוק באמצעות מיני-משחק ייעודי, בעוד שבקטע שנערך בפילדלפיה אנו מוצאים את עצמנו משתמשים תצוגת גוף ראשון במקום הקאנון השלישי. המוזרות הייחודית הזו היא הקדמה לאחת החזרות המפתיעות ביותר בתולדות הזיכיון, מצב התחרות של Mercenaries vs. Spies שעליו נדבר בהמשך.

Splinter Cell: Blacklist היא תמורה גדולה לסדרה

סאם בכלוב

למרבה הצער, לא הכל עובד כמו שצריך ב-Blacklist, למרות המחויבות והשאיפה ברצון לבנות את ה-Splinter Cell היפה ביותר אי פעם, נותרו הפגמים ההיסטוריים של הסדרה שמתורגמים לבינה מלאכותית שלא תמיד משכנעת. סיורי הבקרה אינם פוסקים בבחינת עקבות, זיהוי של סם או הגופות שננטשו ברישול, אך הם זזים הרבה פחות ביעילות ברגע שמתחילים את דינמיקת ההתראה עם תוצאות שהופכות להשתנות מאוד ולא נעימות ברגעים בהם המשחק מוריד את האילוצים של הִתגַנְבוּת.

זה לא נדיר לראות אויבים תקועים מאחורי דלתות או לגמרי לא מסוגלים לשטוף את סאם, למעט הטיפוסים שנעים על דפוסים מוגדרים מראש, כמו חיילי שריון או כוחות מיוחדים, שניתן לחזות אותם בקלות. לא היה מחסור במפגשים שלנו של מצחיקים יותר או פחות כשלא צפויים, גם אם בממוצע עבור הכותרים הטובים ביותר של הדור הזה, אבל העובדה נשארת שליקטים כאלה לוקחים משהו מהחוויה. הכותרת כנראה מחפשת פשרה בין קפדנות הפרקים הישנים ליותר פתיחות פעולה, אולם האופי הדומיננטי הוא של התגנבות, עם מערכת שבסופו של דבר מתגמלת התנהלות דיסקרטית ומצבי משחק מדויקים מאלצים אותך לא להתגלות, בעונש המשחק נגמר מייד. למרבה האירוניה, דווקא התרחישים הללו (לשמחתנו מעטים) הם שפחות מרגשים אותנו בשל מבנה הניסוי והטעייה הנוקשה, שמאלץ אותנו לחזור על אותו שלב מספר פעמים בניסיון למצוא את השיטה הנכונה להתגבר עליהם.

הכל באינטרנט

מצב מדור קודם מהפרקים הישנים וחוסל באופן בלתי מוסבר ב-Conviction, Mercenaries vs. Spies חוזר בצורה קלאסית ומודרנית כאחד, עדיין עם תכונת מרובה משתתפים א-סימטרית. שתי קבוצות של ארבעה אלמנטים מתחרות במפות ספציפיות כדי לכבוש יעדים מסוימים; מרגלים נהנים מהציוד הטכנולוגי המתקדם ביותר, זריזים ונהנים גם מיכולת טיפוס וגם מראייה כללית ברורה יותר בזכות ראיית הגוף השלישי, מצד שני הם נמצאים בנחיתות בהתנגשויות חזיתיות, התחום האידיאלי של פעולה לשכירי חרב, המפצים בארסנל ההתקפי הגבוה ובגוף ראשון על חוסר החריפות בתנועות.

נוסטלגים יכולים לחיות מחדש את הרגשות של המצבים הישנים שנראו ב-Pandora Tomorrow ו-Chaos Theory, תוך תכנון משחקים טקטיים במיוחד בין שתי קבוצות של שני שחקנים, אבל ההתמקדות היא ברשימה השחורה המחודשת, שמעלה את מספר המשתתפים לשמונה ומחברת את השיעורים עם ציוד שכבר נראה בקמפיין הראשי. משמעות הדבר היא היכולת לנצל את הכמות הגבוהה של ציוד וגאדג'טים שמעמידים לרשות המשחק כדי להגדיר משחקים עם מקצבים שונים לחלוטין הבדיקות שלנו אישרו את איכות השרתים, עם משחקים שהתרחשו ללא מניעות מיוחדות, אלא המקוון ניסיון זה בהחלט לא נגמר כאן, המפתחים הכינו ארבע עשרה משימות נוספות להתמודדות לבד ובשיתוף, תוך שימוש ביד ימינו המהימן של סם פישר, אייזק בריגס, בין משתפי הפעולה.

משימות אלו קשורות קשר הדוק למסע הפרסום הראשי, ולעתים קרובות חושפות רקע או תובנות ספציפיות. גם במקרה זה, המגוון שולט על ידה, ומדגים את העבודה העצומה שביצעה Ubisoft Toronto, ממצב הפשיטה הקלאסי מבוסס המחסום ועד למצבי ההתנגדות, שבהם עלינו להגן על עמדה מפני המוני אויבים הולכים וגדלים. המצב הספציפי הזה יוצר קישור נוסף עם Future Soldier, ומהווה הסחה נעימה מהרוח הקפדנית של המשימות של Splinter Cell ואז חוצבים מקום של כבוד, שאפילו חוזר לשחר הסאגה עם התפאורה החמקנית שלהן. במקרים אלה אנו חוזרים להעריך יותר מתמיד את ההנאה שבתנועה בהקשרים ממוקדים יותר שבהם ניתוח סביבתי מעורר, מחסומים מתבטלים וגישת הרפאים מתגלה כבסיסית, בעצם מתנה שחובבים ותיקים לא ייכשלו לאהוב.

יעדי Xbox 360

Tom Clancy's Splinter Cell: List Black כולל סך של 47 יעדים עבור 1000 נקודות השחקן הקנוניות. אנחנו מתחילים מהבסיסיים ביותר, הדורשים השלמת המערכה הראשית והמצבים השונים, למורכבים יותר הדורשים שליטה בשלוש טכניקות הלחימה, השלמת כל השדרוגים וכדומה עד ליעד הנחשק ביותר, זה שדורש השלמת המשחק במצב פרפקציוניסט, רמת הקושי המפחידה ביותר, שתגמל אותך ב-100 נקודות שחקן. בהצלחה!

תאים מחדש

Technically Splinter Cell: Blacklist עוקב אחר האופי האנציקלופדי של הפרויקט, ומנסה ליישר קו עם הסטנדרטים הגרפיים של היום. בהשוואה למבנה שבדקנו עבור התצוגה המקדימה, הגרסה הקמעונאית כוללת חבילת מרקם ברזולוציה גבוהה, שתותקן בנפרד ב-Xbox 360, אשר עם זאת אינה מגבירה עוד יותר את ההשפעה החזותית. סם פישר חוזר עם האנימציות הישנות שמייחדות אותו, מצליח להקסים עם הרציחות האלגנטיות שלו, אולם כמה פרטים השאירו אותנו מבולבלים, כמו השימוש במנוע הבלתי אמיתי. Ubisoft מפורסמת במנועים קנייניים, ולכן מפתיע שייצור המנוהל על ידי סניף טורונטו אינו משתמש בהם. גם אם לעולם לא נדע את הסיבות להחלטה כזו, לצערנו אנו נאלצים להכיר בכמה השלכות לא נעימות במיוחד, כמו עץ ​​מסוים של הפקדים ורמת אינטראקציה לא גבוהה במיוחד. גם הפירוט משתנה מאוד לאורך המשימות השונות: באופן כללי הוא אף פעם לא יורד מתחת לספי איכות מסוימים, אבל היינו רוצים סם פישר פחות פלסטי מבחינת עיבוד אסתטי. אפילו הפרצופים מתגוננים היטב רק כשהם מכוסים בסשנים של לכידת תנועה, במיוחד הגיבורים, שבהם אפשר לזהות גם את השחקנים שמשחקים אותם, פחות ביצירה הגנרית יותר של האויבים ושחקני המשנה. איכות התמונה בקונסולה אינה משביעת רצון במיוחד, גורם שגורם לחשוב שהכותרת פועלת ברזולוציית תת HD, וסובלת מצוואר הבקבוק של סוף הדור הזה, גורם המחמיר בכמה האטות ספורדיות. תחום הסאונד הוא ברמה הנמוכה ביותר שלו, מצטמצם לליווי סביבתי בלבד, בעוד שהדיבוב האיטלקי הוא בעל עומק הרבה יותר, אשר רואה את שובו של לוקה וורד בצורה נהדרת. לתוצאה, כצפוי, יש השפעה ניכרת.

מסקנות

Tom Clancy's Splinter Cell: Blacklist היא חזרה מפוארת לסדרה, מעוצבת בקפידה ועמוסה בתוכן, מקוון וגם לא מקוון, המסוגלת להבטיח אינספור שעות בידור. מבנה חדשני משמש כדבק בין מצבים שונים ומשלימים: קמפיין לשחקן יחיד מגוון ומהנה, מצבים תחרותיים שונים ומשימות משניות שונות אליהם מתווספים האתגרים המתווספים מדי יום בשרתים ו-DLC עתידיים בלתי נמנעים. חבילה ראויה לשבח באמת, גם אם מוקטנת מעט על ידי בינה מלאכותית פחות מלהיבה, גורם שמונע מהייצור של יוביסופט להפוך לקלאסיקה. ללא קשר, זהו מוצר מומלץ ביותר, כמעט חובה עבור מעריצי סם פישר.