פעלולי רכבת תחתית ניידים

כמו האופנוע שלי

Urban Trial Freestyle, שיצא כבר בפברואר האחרון ב-PSN בגרסאות הפלייסטיישן 3 וה-Vita, הוא לא יותר או פחות שיבוט של Trials 2: Second Edition, משחק שיצא במקור למחשב האישי ב-2008 וזכה להערכה רבה הן מהמבקרים והן מהציבור. . מכיוון שמבצע השיבוט הוא מאוד, נניח, חסר בושה, כל מי שנאלץ להתמודד עם Trials 2 הנ"ל ו/או סרטי ההמשך שלו זמינים גם ב-Xbox Live, כבר יודע היטב למה לצפות: זה כותר אופנוע ארקייד ש-At במבט ראשון זה יכול להציג את עצמו כאבולוציה של ה-Excitebike העתיק מאוד, גם אם במציאות האחרון היה אפילו יותר "תלת מימדי" מהקונספט הדו-מימדי מאוד הנוכחי כאן.

רוכב על אופני מוטוקרוס רעוע בתחילה, הרוכב/אקרובט שלנו צריך להתמודד עם מסלולים, המוגדרים בתרחישים עירוניים טיפוסיים, בדרך כלל לא ליניאריים ומלאי מכשולים, רמפות, מהמורות ודרכי תקשורת שהם הרבה פחות אורתודוקסיים מכביש אספלט מסורתי; זה נותן לגולש הסקי את ההזדמנות, תוך כדי ניסיון להגיע לקו הסיום, לבצע קפיצות מרהיבות, טיסות אמיתיות, וכתוצאה מכך אקרובטיקה על חבל דק. עם זאת, המוזרויות של קונספט Trials 2, שהושאלו מכל הבחינות מה- Urban Trial Freestyle כאן, הן בעצם שתיים. הראשון הוא, כפי שאמרנו, דו-ממדיות מושלמת: למרות הגרפיקה המצולעת, השלבים ממוסגרים לרוחב כמו בכל פלטפורמה דו-ממדית (גם אם המצלמה מרשה לעצמה כמה סטיות כדי להעדיף את המחזה), והאופנוע יכול רק ללכת בשני כיוונים, קדימה ואחורה, וכן ברור למעלה ולמטה בעקבות קפיצות ונפילות. השני הוא השימוש העווית בסימולציה של פיזיקה מאוד לא מציאותית, מוגזמת בהחלט, אבל תואמת את עצמה ועם מטרות המשחק.

בקיצור, קונספט שהוא דפליאציה קיצונית של כל אותם כותרי ספורט ארקייד, כמו Pro Skater של טוני הוק, שמבוססים יותר על אקרובטיקה ומרהיב מאשר על רוח תחרותית קלאסית; אבל איך ההפקה הנבדקת מפרשת את זה? המשחק מתפרש על פני חמישה אזורים, שכל אחד מהם כולל ארבעה מסלולים שונים, שניתן להתמודד איתם בשני מצבים שונים, נגד זמן ואקרובטיקה. הראשון לא אמור לעורר בעיות פרשנות, בשני עם זאת יש לפרט פרט: האקרובטיקה שאנחנו מדברים עליהן אינן הקלאסיות שניתן לבצע עם שילובים שונים של כפתורים, אלא המטרות שהמשחק מגדירים בנקודות מסוימות של המסלול, כגון מרחק מסוים שיש לנצח בגובה או באורך במהלך קפיצה, או מלכודת מהירות קלאסית. בהתאם לביצועים שלך, המשחק נותן דירוג של כוכב אחד עד חמישה עבור כל שלב שעומד בפניו, ורק עם מינימום של שלושה כוכבים אתה יכול להתקדם לשלב הבא. בתוך כל זה תתוגמל עבור כל שלב שהושלם בסכומי כסף, וניתן להגיע לבונוסים נוספים לאורך המדרונות במקומות הנגישים רק בקפיצות גבוהות מאוד או ארוכות מאוד, או במקומות מוסתרים במיוחד, מה שנותן קורט חקר מרכיב לפעולה; בכסף שהושג כך תוכלו לרכוש חלקים חדשים לרכב שלכם שישפרו את מאפייני המהירות, התאוצה והתמרון שלו, לגשת לאופנועים שאינם המקוריים, וגם להתמסר לאסתטיקה של הרוכב על ידי קניית קסדות ובגדים אופנתיים.

Urban Trial Freestyle הוא שיבוט הגון של Trials 2, ששווה את מעט הכסף שהוא עולה

אפקט התלת מימד

כפי שניתן לנחש בקלות מז'אנר המשחק, סטריאוסקופיה לא לוקחת דבר ואינה מוסיפה דבר ליכולת המשחק של Urban Trial Freestyle. עם זאת, מדובר בתוספת נעימה שמגבירה את המרהיבות הראויה ממילא של הפעולה, אם כי היא מוגדרת מעט כלפי מעלה, ולכן היא חייבת להיות מנוהלת באמצעות המנוף המתאים, ויש לה השפעה קלה אך מורגשת על קצב הפריימים.

לא, ורטיגו הוא למעשה הפחד מנפילה

תודה ללורנצו צ'רוביני ירוק-עד על ההשראה שניתנה באדיבות לכותרות הפסקאות, בוא נגיד קודם כל שהשלב הראשון, שאפשר להתמודד איתו בקלות עם דוושת הגז במלוא המצערת, מצליח רק במעט את המקל האנלוגי כדי לעמוד בתור עם הקרקע והימנעות מנפילה הרת אסון לאחר הנחיתה עלולים להטעות אותך: מהשנייה תלמד שאפילו רק כדי להישאר זקוף, מבלי לאחר מכן לרצות לחשוף את הסודות של כל מעגל ולנצח את היעדים האקרובטיים, אתה צריך לנהל טוב את הסיבובים של האופנוע, הבלם ואפילו ההילוך האחורי, ובעצם אפשר לשכוח את חמשת הכוכבים לפני שהטמעת בעל פה את המסלולים השונים שמציגים גם אירועים תסריטאיים קטנים מדי פעם.

בקיצור, כמו כל משלוח דיגיטלי טוב שמכבד את עצמו, Urban Trial Freestyle מפצה על האורך הפחות מלהיב עם רמת קושי גבוהה ותלולה למדי, למרבה המזל שמורה יותר לפרפקציוניסטים מאשר לאלה שמרוצים מהתוצאה המינימלית; האחרון ייהנה במקום זאת מרוח טובה, ניידת בדרך כלל של "להרים ולשחק", המורכבת מאתגרים קצרים, מהירים ולא מתסכלים יתר על המידה, אם רק שואפים להגיע לסוף. לכן אורך החיים אינו מצוין למי שלא מחפש את הציון הגבוה ביותר, אבל הוא מיושם בראש ובראשונה עם חמש מפות אתגר לפתיחת הנעילה בהן הפקדים המסורתיים מוחלפים בחיישני תנועה: רעיון טוב, אבל יצירה מאוד נשכחת, בעיקר לבעיות הברורות בניהול מנגנון דומה בקונסולה ניידת שנתקלנו בהן כמעט בכל כותרי ה-3DS שמשתמשים בה. כדי להגדיל עוד יותר את אורך החיים, ישנו עורך רצועות פונקציונלי ומהנה, בלעדי ל-3DS, עשוי היטב ואשר עבור היצירתיים ביותר יכול אפילו להוות את הצד החזק של המשחק; למרבה הצער, לא ניתן לשתף את היצירות שלך עם משתמשים אחרים, והרכיב המקוון מוגבל מאוד, ועוצר בדירוג, בעוד מרובה משתתפים נעדר לחלוטין. לבסוף, ראוי להזכיר את הרכיב הטכני, במיוחד משום שלפחות במבט ראשון ובזכות המרהיבות המהותית של המשחק, הגרפיקה משפיעה מאוד: התרחישים עשירים באלמנטים, מפורטים מספיק ובעלי מרקם טוב. במהלך הקפיצות, כאשר המצלמה זזה ומתרחבת, המנוע הגרפי מסוגל למסגר מספר רב מהם; הנזילות קצת סובלת, נחותה ממקבילות ה-PSN אבל תמיד קבועה, אולם מכיוון שהכותרת צריכה לנהל גם מנוע פיזיקה לא מציאותי אבל במורכבות מסוימת (וגם אנימציות האופנוע והרוכבים מרוויחים מכך) המגזר הגרפי יכול להיות רק מקודם. הסאונד, לעומת זאת, ממוצע, עם מנגינות הפאנק הקלאסיות (והמעטות) "אורבניות" ואפקטים קוליים רגילים.

מסקנות

השוואת Urban Trial Freestyle ל-Trials 2: Second Edition והמשכיו היא פעולה שמצד אחד נחוצה כדי להבין את כל מה שהוא לא המשחק של החבר'ה מ-Tate Interactive ו-Strangelands, שלמעשה לא מגיע לרמות שלה. השראה: הוא פחות שלם, פחות מעודן, פחות עשיר בשיטות, פעולה ומורכבות. מצד שני, עם זאת, מדובר בפעולה מאוד מטעה: לא לעמוד באבן הפינה של ז'אנר לא אומר שזה משחק רע בכלל, ו-Urban Trial Freestyle לא. עם זאת, היא מצליחה להעביר בצורה משכנעת את הקונספט, מציעה רגעים של כיף ומרהיב רב וגם מתגלה כמתאימה גם למי שמחפש בילוי מהיר וגם לפרפקציוניסטים בניקוד הגבוה ביותר. מחלקת גרפיקה טובה ומעל הכל העורך הבולט מציעים ערך מוסף להפקה שבהינתן המחיר של 7 אירו והיעדר מוחלט של תחרות, ראויה לה מקום בחנות הדיגיטלית של נינטנדו.