סיוט אמיתי

קמרה אובסקורה ללא פחד

הראשונה מבין הבעיות (הרבות) שלמצלמת רוח: הזיכרונות המקולליםכרוך במבנה הנרטיבי, לא עקבי, פגום ונמהר במיוחד במקום: המשתמש מודיע על ידי כמה שורות טקסט שהוא הנמען האומלל של חבילה אנונימית המכילה מצלמה ויומן מוזר (כלומר ה-3DS והחוברת הכלולה בחבילה): מכאן ואילך העלילה מתפתחת בין הקלישאות הבנאליות והפרועות ביותר של האימה היפנית, מבלי לאפשר אפילו צמרמורת לאורך עמוד השדרה. לא בדיוק התחלה גדושה בטורבו לכותר שמתמקד כל כך באווירה, גם אם - כפי שנראה - זה בהחלט לא החטא החמור ביותר של המוצר Tecmo Koei. בכוונות המפתחים,מצלמת רוח: הזיכרונות המקולליםזה היה צריך לייצג גבול חדש בשימוש במציאות רבודה במשחקי וידאו, לסירוגין רצפי משחק קלאסיים יותר עם אינטראקציות בין מצלמת 3DS לבין מה שנקרא Purple Diary, חוברת המורכבת מ-16 עמודי תמונות.

בעיקרון, כדי להמשיך בהרפתקה יש צורך קודם כל למסגר את העמוד הנכון דרך עדשת הקונסולה: ברמה התיאורטית התהליך הזה צריך להיות נתון לניתוח הרמזים שנאספו, אבל חבל שהעובי המוגבל של החוברת ואופיו הרציף כמעט תמיד לאירועים במשחק מצמצמים את הדבר לפעולה מכנית בלבד נטולת כל סיפוק. המגבלות הטכניות של מצלמת הקונסולה, אם כן, רק מחמירות את המצב, ומאלצות את המשתמש לשחק בחדר מואר בצורה מושלמת על ידי החזקת הדפים דוממים באצבעותיו והימנעות מההחזר הקל ביותר של אור, בעונש של איבוד החיישן. לפחות כשזה עובדמצלמת רוח: הזיכרונות המקולליםמאפשר לנו להציץ בכמה פתרונות מעניינים: התמונות בחוברת מתעוררות לחיים, ומולידות סרטים קצרים או דגמים מצולעים שמתערבבים עם הסביבה שמסביב ממוסגרת על ידי עדשת ה-3DS, לאפקט שאם לא בדיוק מרהיב - בהחלט יש מעט שווה בנוף המשחקים הנוכחי של חומרת נינטנדו. עם זאת, אפילו במקרה זה, הנקודה החזקה הפוטנציאלית של המוצר מושחתת על ידי פיתוח שהוא ללא ספק משוער ונטול רעיונות נוקבים באמת, אשם בצמצום מיידי של ההדמיה של אירועים באמצעות מציאות רבודה לשגרה משעממת שהיא הכל מלבד מפחידה. או במעט מטריד.

אפקט התלת מימד

כידוע, המסך התלת מימדי של קונסולת נינטנדו במיטבו כאשר אתה מחזיק את הקונסולה בחוזקה לפניך: מכאן הצורך לנוע ללא הרף.מצלמת רוח: הזיכרונות המקולליםאתה בהחלט נגד הפונקציה הזו, מה שמאלץ את המשתמש להוריד לחלוטין את המחוון הצדדי תחת עונש של הבהוב תמונה מעצבן. עם זאת, בפעמים המעטות שאתה מצליח לשבת בשקט, אתה יכול להעריך עומק מוצלח של התמונה שהולך טוב עם אפקטי המציאות המוגברת.

הערה על החוברת

כשאתה לא נלחם עם המצלמה כדי לגרום לה לזהות דף בצורה נכונה,מצלמת רוח: הזיכרונות המקולליםמדהים כמה מעט אלמנטים שובבים למהדרין הוא מסוגל לשים על הצלחת, עד שכמעט קשה להגדיר אותו כמשחק וידאו. חלק נכבד מההרפתקה מצטמצם להסתובב ולחפש את נקודת החדר שבה נמצאת מאיה, בת לוויה לטיול שנדמה שתפקידה היחיד הוא להאריך את הסיפור בשורות דיאלוג שרוב הזמן חסרות תועלת ומיותרות. עצם הצורך לסובב כל הזמן את הקונסולה גם מאלץ אותך לשחק בעמידה, או לכל היותר על כיסא מסתובב, תוך הקפדה תמיד להישאר באזור מואר היטב מהסיבות שהוסברו בפסקה הקודמת. ה"פאזלים" שצריך לפתור מדי פעם כדי לפתוח גישה לדפים מסוימים הם טריוויאליים ביותר, והמכשול האמיתי היחיד לפתרון שלהם טמון בבאגים התכופים שהתוכנה נתקלת בהם. מעת לעת, אם כן, המשחק מציע קטעים שבהם אתם נוטשים לרגע את הנוף דרך המצלמה כדי לעבור לתרחישים וירטואליים בהם צריך להסתכל מסביב באמצעות הג'ירוסקופ של הקונסולה ועוד קצת.

המרכיב הפעיל במעורפל היחיד שלמצלמת רוח: הזיכרונות המקולליםהיא זו של הלחימה, שמשתמשת במכניקה שהורשתה ישירות מסדרת Project Zero. כשמופיע רוח רפאים עוינת, עליך למסגר אותו ולצלם אותו כדי לגרום נזק פרופורציונלי לזמן ששמרת אותו בעדשה: ישנה גם מערכת נגד, המאפשרת לבטל התקפה על ידי לחיצה אחת על התריס. רגע לפני נחיתת הזריקה. קצב ישנוני ורמת אתגר כמעט אפסית הם, לעומת זאת, המרכיבים היחידים הבולטים במצבים אלה, ואנחנו מדברים על הקטעים המוצלחים ביותר של החבילה כולה: במובן הזה, העובדה שלהרפתקה יש חוויה מדהימה. משך קצר (שעתיים-שלוש הן די והותר כדי לראות את הקרדיטים), עוד הוכחה כיצדמצלמת רוח: הזיכרונות המקולליםזה יותר הדגמה טכנולוגית מאשר משחק אמיתי. תחושה הנתמכת על ידי קומץ המיני-משחקים המלווים את הקמפיין לשחקן יחיד, טוב לאירוח של בן דוד קטן לכמה דקות אבל שערכם הבילוי נמוך בהרבה אפילו ממשחקי ההדגמה של המציאות הרבודה המותקנים כברירת מחדל ב-3DS.

מסקנות

מעניין כהדגמה טכנולוגית אבל אסון כמשחק וידאו,מצלמת רוח: הזיכרונות המקולליםהוא נכשל בניסיונו להציע הרפתקת אימה הקשורה קשר הדוק למצלמת 3DS ולאפקטים של מציאות רבודה. בנאלי מנקודת מבט נרטיבית ואינו מסוגל לעורר ולו שמץ של אי שקט, התואר Tecmo Koei הוא מעל הכל לא משחק, חוויה כל כך קצרה, מופרכת ואינטראקטיבית גרועה עד שהיא מותירה אדם מבולבל בלשון המעטה. בקיצור, הזדמנות מבוזבזת מאוד ואזהרה עצובה לכל אולפן שרוצה לנסות את כוחו בחקירת תכונות חלופיות של קונסולת נינטנדו.