לְהַכנִיסקנטקי כביש אפסבֵּיןהמשחקים הטובים ביותר של 2020יכול להיות גם מטעה, שלא לומר מצמצם: משחק Cardboard Computer התפתח במהלך כמעט עשור והגיע לסיומו השנה, לאחר מסע ארוך שהתחיל בקמפיין קיקסטארטר בקושי מוצלח והמתנה ארוכה בין פרק אחד למשנהו. התוצאה הייתה חווית משחק דחויה, תוצאה של עידון והנקה אך גם של אבולוציה שנגזרת מהרגישות השונה שפיתחו המפתחים לאורך זמן, במקרה מוזר של משחק שצמח ובחלקו גם השתנה במהלך המשחק. עבודה. מסיבה זו, הגבלתו לפנורמת המשחקים של 2020 עשויה להיראות מצמצמת, אבל אם שום דבר אחר זה משמש סוף סוף לשים את הנקודה למסע יוצא הדופן הזה ואולי להקצות לוראוי להכרהעל כל מה שזה התכוון ועדיין אומר, לא רק לפיתוח עצמאי אלא על הטכניקה הנרטיבית של משחקי וידאו בכלל.
בתיאור הכי נכון והכי בנאלי שאפשר לתת, Kentucky Route Zero הוא בעצם משחק על קנטאקי, אבל זה אומר רק רובד אחד של השאלה: מצד אחד יש בו זמנית גםביקורת ואודה לירית למדינת הבלוגראס, שאנו מרחוק יכולים רק לחוש או לתרגם בדרך כלשהי, אבל שיכולים להיות מוערכים (או אפילו למתוח ביקורת) על ידי מי שחיים או חיו את המציאות הזאת מקרוב, אבל מצד שני המדינה האמריקאית עולה למטאפורה של מסויםמצב אנושישמתעלה על המיקום הגיאוגרפי, הופך אותו למקום של הנשמה והופך את הסיפור ליותר אוניברסלי ומושעה. המיזוג הזה של אלמנטים ריאליסטיים וקטעים חלומיים, שהאנושות מיוצגת כשהיא תמיד מתמודדת עם בעיות ארציות מאוד אך גם מטפיזיות, מייצגת קצת מהקבוע של קנטאקי כביש אפס, עם הפרקים השונים הנפרדים שנערכים יחדיו על ידי נוכחותו של השליח המבולבל קונווי ושלו. הכלב הומר (או כחול) לשמש כחיבור ותפר בין האירועים המוזרים על המסך לבין השחקן/הצופה/במאי.
טקסט ובלוז
Kentucky Route Zero יכול להיחשב לאחדהדוגמאות הטובות ביותר לסיפורתמיושם על משחקי וידאו, וגם מסיבה זו הוא ראוי להיכלל במבחר המשחקים המשמעותיים ביותר של 2020. בנרטיב הכולל והנפוץ שלו, הוא לא מתנסה בערוץ התקשורת כמו כותרים אחרים, פשוט מסתמך על הטקסט ודורש סוג די מסורתי של אינטראקציה, אך מרתק ומבלבל את השחקן בשינוי הרציף של נקודת המבט שלו. החוט המשותף נותר האודיסיאה המוזרה של קונווי לאורך כביש אפס, אבל זו יותר עילה לביים קטעים של סיפורים שבורים, ומפילים אותנו בכל פעם למציאות אחרת. דיברו על זהריאליזם קסוםכהתייחסות ספרותית לסגנון המסוים בו משתמש המשחק וההשוואה באמת מתאימה, לאופן שבו הקסום והעל טבעי פורצים למצבים הקשורים עמוק למציאות.
זה גם מודגש ביתר תוקף על ידי הייצוגגרָפִיקָה, שכבר מאמץ סגנון הנוטה לסוריאליסטי ומופשט, ומערבב גם כאן את מישורי המציאות. הנחת היסוד של המשחק היא פרדיגמטית של העיוותים והמיזוגים הללו בין אמיתי לקסום, כאשר הגיבור שמשהה את ביצוע המסירה האחרונה ומוצא את עצמו בדרך מסתורית המופיעה ונעלמת ברגעי דמדומים, המובילה אותו לגלות גיאיות של מציאויות שאינן ניתנות להשגה ושאולי אפילו אינן קיימות ויכולות להיות תוצאה של הזיותיו של קונווי, שהאודיסיאה שלו מתפתחת ברמות שונות בהתחשב בכך שהיא גם אינטימית, כאלכוהוליסט המבקש שיקום.
מופע תיאטרון בחמש מערכות
ב-חמש פעולותהמרכיבים את הייצוג התיאטרוני המוזר של קנטאקי כביש אפס, אנו מוצאים את עצמנו מתמודדים עם שאלות קיומיות עתיקות יומין שמתמזגות עם בעיות מודרניות והריאליזם הקסום שלה מצליח להרכיב הצעות מנוגדות לכאורה, גם מביאות נקודות בולטות.ביקורת על החברה הפוסט מודרנית, לציניות של הכלכלה הקפיטליסטית ולאבסורד הצבוע של הבירוקרטיה, שהורסת למשל בתי איכרים כדי לפנות מקום לחברות חשמל, ואז בונה אותם מחדש בתוך מוזיאון. THEאישיםמבוים לכולם יש סיפור לספר, שבדרך כלל מדבר על תבוסה או קושי קיצוני, אך בכל זאת מפגינים כוח פנימי רב ביכולת לעמוד בפני מצוקות החיים.
כל מעשה הוא בעצם סיפור בפני עצמו, המחובר לאחרות במסעו של קונוויי ובדרך האפס המשתנה ללא הרף, הדרך הנסתרת המחברת בין הדמויות הללו בשולי החברה אך גם משמעותית ביותר. חלוקה זו מובילה להבדל בולטחווית משחקמאקט אחד למשנהו, יתר על כן מועדף על ידי שחרור החלקים השונים שנדחית לאורך השנים: תמיד, באופן עקרוני, יש צורך לבצע מסירה או להגיע למישהו, כהנחת יסוד לכל קטע של סיפור, אבל זה אז מתפתח באופן עצמאי למדי מהאחרים, ומשנה גם את המאפיינים הצורניים של המשחק כמו המסגור, הפקדים ובהיבטים מסוימים את ז'אנר משחק הווידאו עצמו, כביכול, כדי לספר סיפור אחר בכל פעם בצורה אחרת. הווריאציה המתמשכת הזו מסירה נקודות התייחסות והופכת את המשחק לבלתי צפוי לחלוטין, וחוזר על עקבותיו רק בשלבי החיבור בין מעשה אחד למשנהו, בהם השחקן חוזר לקונווי המוכר וממשיך את המסע בכביש אפס.
שחקן, צופה ובמאי
אולם בכל זה יש מרכיב שעדיין לא ניתן להצביע במדויק: מהו התפקיד שחקן? זה אולי המאפיין המוזר ביותר של Kentucky Route Zero, שבתשומת הלב הפורמלית הקיצונית שלו לקריינות טקסטואלית וגרפית נראה שמותיר לשחקן את התפקיד הפשוט של צופה או קורא. אבל האם זה באמת ככה? מעבר לאפשרויות המאפשרות לכוון את הדיון בנושאים או היבטים שונים של סוגיה, הכותרת של מחשב קרטון משחקת בנקודות מבט, מעיפה את השחקן מתפקיד אחד למשנהו, בכל פעם עוקב אחר דמויות שונות ועמדות שונות בסיפורים השונים. והייצוגים שלהם. שינוי מהותי זה בתפקידים בא לידי ביטוי גם בפעולות שונות או בשונות פתאומית של מערכות התייחסות מפעולה לפעולה, כמו שחזור מערכת הבקרה או מסגור מסיטואציה אחת לאחרת.
זה אולי נראה מסיח את הדעת, אבל בסופו של המסע הרושם הוא של חוויה מגובשת, וזה משהו מאוד קשה עבור כותר שבנוי בצורה כזו ומשוחרר במשך כמעט שמונה שנים, ומדגים איך מאחורי קנטאקי כביש אפס יש אחדחזון מוגדר היטבומכוון בצורה מושלמת מנקודת מבט אקספרסיבית. כמובן שקשה למשחק כזה לצוץ בקרב הציבור ההמוני בהשוואה לכותרים אחרים, אבל הפרסום שלו הוא כבר אות חשוב, גם בכל הנוגע להערכת הציבור לחוויות השונות מהרגיל. זה אולי לא משחק מהפכני באמת מנקודת המבט של הנרטיב והמבנה המסוים שלו מקשה על התפתחות אפשרית על בסיס זה, אבל זה גם תורם ליקרותו: הוא ייחודי מבחינת איכות הכתיבה, הרגישות האמנותית והמוזרות. למרות שהוא אולי לא שואף לתואר משחק השנה בסך הכל, הוא בהחלט בין הכותרים לזכור של כל העשור.
