מסתכל על כל תמונה או רצף משחק שלעָקוּר, לא סביר שזה יהיה המפתח הראשון שעולה על הדעתFromSoftware. עם משחקי RPG כמו Dark Souls, Bloodborne ו-Sekiro המיוחל, הצוות היפני הפך לשם נרדף לאתגרים מרגשים, התנגשויות מחשמלות ועולמות פנטסטיים מלאים במפלצות, יצורים מרשימים ואבירים מיומנים להתמודדות בקרבות ללא מעצורים. Déraciné הוא בדיוק ההפך: חווית מציאות מדומה נינוחה וכנה, שעבור הלחי של המשחקים נועדה להיות ליטוף, לא כפפה. אלתערוכת משחקי טוקיו 2018ניסינו את זה בפעם הראשונה, וגילינו הרפתקה שאינה מושלמת מצד אחד, אך מלאת קסם ואשר ממחישה את האומץ של FromSoftware ברצון לנגן מנגינה שונה מאוד מזו שהרפרטואר שלה התרגל אליה בשנים האחרונות.
הרפתקה בגוף ראשון שנמשכת שש עד שמונה שעות,עָקוּרהוא מתרחש בבית ספר שלמרות שאינו ממוקם במקום אמיתי מוגדר היטב, נראה בהשראת מכונים באנגלית ישנים. עד כדי כך - לרגל ההכרזה ב-E3 האחרון -הידטקה מיאזאקיהכריז שאחד ממקורות ההשראה העיקריים של המשחק היו השירים הנוקבים שכתב הסקוטי וויליאם שארפ במאה התשע-עשרה תחת השם הבדוי פיונה מקלאוד, במטרה לשחזר את אותה תחושת מלנכוליה ובדידות שנתפסת באותן יצירות. במשחק אתה משחק ישות בלתי נראית, פיה שמקיימת אינטראקציה עם התלמידים הצעירים של הפנימייה כדי להדגים להם את קיומה. בהדגמה אפשר היה לעשות זאת בדרכים שונות: דפדוף בדפי ספר מתחת לאפו של תלמיד, הסתרת חפצים או החזרת פרח לחיים. ככל שהמשחק מתקדם, תושבי בית הספר - בהתחלה סקפטיים - משתכנעים יותר ויותר בנוכחות של פיה, מתחילים ללחוש לשחקן, להביע את מחשבותיהם ואולי לשחק איתו. בשלב מסוים בהדגמה, אחת התלמידות ביקשה שנעשה קונדס לחברתה לכיתה על ידי הכנסת תבלינים חריפים למרק שלה. עם זאת, מציאת התבלינים החבויים מסביב לבית הספר דחפה אותנו לחקור את החדרים, המסדרונות והקומות השונים של המבנה, במעין ציד אוצרות עם כמה פאזלים קטנים להשלים.
עם זאת, אחת המכניקות הכי לא טיפוסיות היא האפשרות להשתמש בשעון כיס מיוחד כדי לנוע בזמן או להשפיע על מצבם של אובייקטים מסוימים בתרחיש. במקרה מסוים מצאנו את נשמת ההצלה מתוך אשכול ענבים כדי להחזיר לחיים פרח קמל. ההסבר לא ברור, אבל סגנון האמנות בגווני ספיה ודגמי הדמויות הבלתי תנועתיים עוזרים לתת את התחושה שהפנימייה ותלמידיה קפואים בזמן, ושהשחקן משחזר סדרה של זיכרונות עבר. אחרי הכל, אם יש קשר בין Déraciné לנשמות אפלות, זה בסגנון הסיפורי הפרגמנטרי והלא מפורש, המבקש מהשחקן לשחזר את האירועים באמצעות רמזים, דיאלוגים חלקיים ופיסות היסטוריה. אפילו החפצים והמכתבים האישיים שנמצאו מסביב תורמים לספר את הסיפורים על הדמויות ועל המכון, אבל אחת המגבלות הגדולות ביותר של דרסינה מתגלה דווקא באינטראקציה עם הסביבה הסובבת. לעתים קרובות מדי קורה שאתה מושיט יד לפתוח מגירה, לדפדף בספר, להזיז וילון, להרים חפץ, רק כדי לגלות שאתה לא יכול לעשות את זה. בתוך חווית מציאות מדומה, חשוב שכל האובייקטים (או כמעט כולם) יהיו אינטראקטיביים, אבל Déraciné מאפשר לך לאסוף או להשתמש רק בחלק מיקרוסקופי מהאלמנטים שלו: העולם שלו מרתק כמו שהוא סטטי, ולעתים קרובות מדי תחושת השקיעה אבדה. הפגם היחיד במה שעבור FromSoftware יכול להתברר כשינוי קצב קצר אך מוצלח מאוד מה-Souls.
עם Déraciné, FromSoftware מנסה את נתיב המציאות המדומה בפעם הראשונה, אבל למרות חוסר הניסיון שלה נראה שהיא יצרה תפאורה מעודנת, מעניינת ומסתורית, אם כי לא מאוד אינטראקטיבית. לפני השחרור (מתוכנן לנובמבר) עדיין יהיה מה לתקן בממשק המשחק ובבקרות עם PlayStation Move, אבל המרכיבים החשובים ביותר להצלחת הפרויקט יהיו ללא ספק איכות הכתיבה ושל הפאזלים הבודדים שבין דיאלוג והאחר.
