קוקון: האם ניסינו את משחק ההתגלות של השנה?

בטירוף של שבוע מלא בכנסים מרכזיים ושמות מפורסמים כגוןסטארפילד,אוואטר: Frontiers of Pandoraהפורעי מלחמת הכוכבים, זה יהיה חילול קודש לאבד את הראייה של מה שהיה ללא ספק אחד ממשחקי הווידאו המעניינים והקסומים ביותר של קיץ משחקי פסט. חוויה של מימדים קטנים לאין שיעור ושם לא ידוע, אבל בין היקרים והאלגנטיים שניסינו בתקופה האחרונה, עם אילן יוחסין מכובד מאוד.

במהלך ההעברה ללוס אנג'לסניסינו את קוקון, שילוב עדין של הרפתקאות וחידות, בהוצאת אנאפורנה ונוצר על ידיג'פה קרלסן, מפתח שמילא את תפקיד מעצב המשחקים מאחורי Limbo ו-Inside, שני משחקים שאיתם ההרפתקה החדשה הזו חולקת עולם עשיר באווירה, שבו מילים מפנים את מקומן לחוויה שמפתיעה הן באסתטיקה והן בחידות העיצוב שלה. חצי השעה שבילה עם המשחק לא הותירה ספק קטן: קוקון יכולה להיות הפתעת האינדי הגדולה של השנה ואפילו יותר.

הרב-יקום של קוקון

קוקון מזניק אותנו לתוך אהרפתקה מינימליסטית על כוכב זר, שבו הגיבור הוא יצור סקרן, הכלאה בין אדם לחרק. לשחקן לא נאמר מי הוא ומה תפקידו בסביבה המוזרה הזו, ולכן הדבר היחיד שהוא יכול לעשות הוא לחקור ולקיים אינטראקציה עם כל מה שבא לידיים. הגיבור לא יכול לקפוץ או לעוף, וגם לא להילחם: על ידי רטט בכנפיו הוא יכול להפעיל מכשירים, או שהוא יכול לתפוס ולמשוך מנופים וחפצים, אבל עיצוב הרמות והפאזלים סובב בעיקר סביב השימוש בכדור קסום מסתורי.

השחקן יכול לאסוף אתכדור קסםעל הכתפיים והזיז אותו סביב התרחיש, העביר אותו דרך כמה צינורות והכנס אותו לכמה חללים כדי להפעיל מנגנונים. הכדור יכול להאיר נתיבים נסתרים, או שהוא יכול לשמש כמגנט לאובייקטים בתרחיש, ומי יודע באילו דרכים נוספות ניתן להשתמש בו קדימה.

אולם האמתהַברָקָה גְאוֹנִיתהוא מתגלה זמן קצר לאחר תחילת המשחק, כאשר אנו מבינים שהעולם בו שיחקנו עד לאותה נקודה היה בעצמו כלול בתוך ספירה אחרת. כאילו החזקנו בידיים את אחד מכדורי הזכוכית האלה עם שלג בפנים, ופתאום הבנו שגם אנחנו בתוך כדור זכוכית. זה הגמר של אדם בשחור, אבל הפך למשחק וידאו עם הגדרות מרתקות וחידות מתוחכמות.

ואם זה כבר נראה לכם מפתיע, היכונו להפיכת החסד: לא רק שהשחקן יכול להקרין את עצמו בתוך ומחוץ לספירות הללו, לגלות מדי פעםהגדרות שונות, אבל הוא יכול אפילו לקחת כדור ולשאת אותו איתו בתוך אחר. מלבד רב-יקומים. קרלסן דמיין את הרמות של קוקון כאילו היו מבוכים מהאגדה של זלדה, עם פאזלים ובוסים, אבל עם אפשרות "להעביר" כל צינוק כדי לקחת אותו לצינוק אחר. זה רעיון מאוד מופשט שנשמע חסר משמעות במילים, אבל נראה פשוט להחריד כשאתה רואה אותו מתממש ב-Cocoon. יותר מעיצוב משחק, זה נראה כמו טריק קסם.

חידה לא מהעולם הזה

כדי לפתור את החידות תצטרך אפוא להעביר את הכדורים אחד בתוך השני, מכיוון שלכל אחד מהם יש כמהמאפיינים מסוימים: כדור המסוגל להאיר את השביל יהיה שימושי לחשיפת שבילים נסתרים בתוך עולמות אחרים, או אחר מאפשר לך ללכת על המים; במקרים מסוימים כדי להפעיל מכשיר יהיה צורך להחזיק בשני כדורים באותו עולם. כמו משחקי הפאזלים הסביבתיים הטובים ביותר, Cocoon מבוסס על רעיון שיכול ליצור כמה חידות גאוניות ומורכבות, אך יחד עם זאת אנו מקווים שצוות הפיתוח מצא איזון טוב, ושאנחנו לא בשלבים הקשים ביותר המשך לדפוק את הראש שלך בחידות סתמיות מדי.

לחלק הראשוני של המשחק יש עקומה מושלמת ומציג בהדרגה מה אפשר לעשות עם הכדורים, מבלי שזה יהיה מכריע. יש גם מקום להתמודדות עם הבוסים, עם הכדור שממוקם ומשמש להחלשת האויב תוך התחמקות הדרגתית מהתקפותיו: אין קרב, האלטר-אגו שלנו לא יכול לנגוח ולבעוט, אבל לכל היותר הוא יכול לאסוף פצצות מה- קרקע כדי לזרוק או לכוון מטוסים לעבר הבוס.

יֶתֶר עַל כֵּן,אין משחק נגמר: במקום להרוג את השחקן, הבוס זורק אותו מהכדור, מכונאי שבפשטותו הוא מבריק, כמו גם קוהרנטי לחלוטין עם שאר המשחק: הוא מדגיש את המבנה הרב-שכבתי של העולם, וב- באותו הזמן מזכיר לשחקן שהמטרה שלו היא לכבוש את התחום שבו הוא נמצא. ואז, יציאה וכניסה מחדש לכדור היא תמיד מראה לעין. לכל אינטראקציה אחת עם העולמות יש תחושה של מישוש, ובמובנים קטנים רבים נראה שהכל מגיב למעבר של השחקן.

תוכן הכדור מתנודד כשאתה נושא אותו על הכתף, הפלטפורמות רוטטות כשאתה הולך עליהן, וכך גם המים שמפכפים. הכל נותן סיפוק מוזר, והקרדיט מגיע גם ליעקב שמיד, אחראי על אודיו ומוּסִיקָהשל המשחק, גם בעבר ב-Playdead כדי לעבוד על Inside. עכשיו אורגני, עכשיו מתכתי, הצלילים והרעשים תורמים לאפיון כל תפאורה, מהדהדים בחלל כמעט ונותנים תחושה של להיות ב...כדור זכוכית. כמה תווים צצים ברקע הסביבתי רק כדי להוסיף עוד יותר מסתורין ותחושת חוסר שקט, אבל בלי להרוס את האווירה עם מוזיקה חודרנית. מושלם לחלוטין.