"איך לעזאזל אני אמור להפוך פלטפורמה מבוססת במה שאפילו לא שיחקתי בו לסרט?" זו בטח הייתה השאלה שעלתה לו בראשוורן אליסכאשר חברת Frederator Studio גייסה אותו, בשנת 2007, לכתוב את התסריט לסרט בהשראתCastlevania. בזמנו פול WS אנדרסון היה אמור לביים אותו, אבל במהלך כל השנים האלה הרבה השתנה והסרט הזה -מאופיין בהפקה ארוכה ומיוסרת- הפך לבסוף לסדרת טלוויזיה.נטפליקספרסם את ארבעת הפרקים הראשונים בשנה שעברה, הניסוי הצליח וכעת הגיעו עוד שמונה פרקים לפלטפורמה הדיגיטלית הפופולרית שמהווים את העונה השנייה וככל הנראה האחרונה של Castlevania.
העלילה בסיכום
עזבנו בשנה שעברהטרבור בלמונטוסיפה בלנאדס מתמודד עם אלוקארד, בנו של דרקולה שצייד הערפדים התמודד מולו בדו-קרב, רק כדי לגלות זמן קצר לאחר מכן שהם באותו צד: גם טרבור וגםאלוקארדהם רוצים את דרקולה מת, וזו הסיבה ששלושת הגיבורים שלנו החליטו להתאחד ולמצוא דרך להשמיד את הערפד והטירה שלו. העונה הראשונה של Castlevania הניחה את היסודות, וסיפרה לנו את מקורות השנאה שלדרקולהכלפי בני האדם שהוציאו להורג שלא בצדק את האישה היחידה שאי פעם אהב. וורן אליס יצר את התסריט של Castlevania כדי להפוך לטרילוגיית קולנוע עם התחלה, חלק אמצע וסוף: במובן זה, העונה השנייה של Castlevania, הודות להכפלת הפרקים, מייצגת את החלק השני והשלישי של הטרילוגיה.
מי טוב ומי רע?
עם זאת, זה מחזיר אותנו לשאלה שאליס בוודאי שאל את עצמו, מישהו שלא הכיר את קסלבניה כלל ומעולם לא שיחק בה אבל קורות החיים שלו זהרו בזכות יכולתו להתמודד עם נושאים וסיפורים מנקודות המבט המגוונות ביותר. ובכן, אליס פשוט קיבלה השראה מהמיתולוגיה הפשטנית באמת של קאסלבניה - ואם לדייקCastlevania III: קללת דרקולה- לבנות על זה סיפור הרבה יותר מורכב ורב פנים. מספר הפרקים בעונה זו איפשר לו אפוא לחקור את המלחמה נגד דרקולה מעל לכל מנקודת מבטו של הרוזן, שבינתיים הקיף את עצמו בערפדים ויצורים אקסצנטריים אחרים של האופל כדי להשמיד את האדם באופן סופי. מִין. Castlevania היא סדרה די איטית שבעיקר בפרקים הראשונים מתארת את האנטגוניסטים בצורה מופתית, אולי אפילו יותר מדי בהתחשב בכך שחלק - כמוהקטור, קרמילה וגודברנד- בסופו של דבר נהנה מרלוונטיות שבסופו של דבר יש לה השפעה מועטה יחסית על הרמה הסיפורית, ומזלזלת בין היתר באותם בני אדם שהגיבורים שלנו אמורים להציל, כאן כמעט תמיד מיוצגים כמין לא כשיר, צבוע ולא צודק.
אולם הקפדה של אליס מאפשרת לנו להבין טוב יותר את המניעים והתככים שמאחורי התוכניות של דרקולה, דמות טראגית שלובשת פרופיל יוצא דופן בעליל תוך מספר פרקים. הנבדקים שלו זוממים מאחורי גבו וזה פנטוםגררהמקבל תפניות בלתי צפויות, משרטט אפילו טוב יותר את העולם שבו הסיפור הזה מתרחש. במקביל, אליס אולי גם מקדיש מעט מדי זמן לשלושת הגיבורים, עסוק בלמצוא דרך ללכוד את הטירה של דרקולה ולצאת למתקפה המכריעה. התסריט מתאר את מערכת היחסים ביניהם באמצעות דיאלוגים תמציתיים ובדיחות חסרות כבוד, המחזקות קשר של ידידות - ולא רק - שנראה אולי מעט מוקרב בהשוואה לפלאשבקים ולעלילות בחצרו של דרקולה. למרבה הצער, גם לדיבוב איטלקי די לא עקבי יש יד: לא שהקולות המקוריים באנגלית טובים משמעותית - למרות שכלל כמה צילומים גדולים כמוריצ'רד ארמיטג' ופיטר סטורמאר- אבל חוסר השכנוע של כמה שחקני קול איטלקים הופך כמה דיאלוגים שכבר די חלשים מההתחלה לילדותיים בעליל.
החשיבות שאליס מקדישה לאפיון הדמויות מאיטה מאוד את קצב הנרטיב, בעיקר במחצית הראשונה של העונה. הבמאיסם דיטסעושה כמיטב יכולתו להחדיר קצת אקשן לפרקים, אבל רק בסביבות השישי, Castlevania נותנת את המיטב גם בחזית הזו, וכשזה עושה זאת, היא באמת משאירה אותך פעור פה עם קרבות מתוחים, יצירתיים ומונפשים להפליא. הנקודה היא שקסלבניה אינה ואינה רוצה להיות עיבוד עבדי למשחקים: אין טעם לצפות לסדרה המתמקדת בחקרקסטלושל דרקולה והקרבות נגד המפלצות האיקוניות ששורצות בו. אליס למעשה בנתה סיפור מורכב ומרובד יותר, עד כדי סיום בפרק אחרון יוצא דופן בעליל שעלול לעקם את האף של מי שמצפה לעלילה קלאסית של התנגשות מכרעת בפרק האחרון. אבל לא, Castlevania גם הופכת את הפרדיגמה הזו, ומוכיחה שאין צורך לעבוד יתר על המידה בקרב קרבות וסצנות אקשן כאשר הופכים משחק וידאו לסרט או לסדרת טלוויזיה.
מסקנות
העונה השנייה של Castlevania מספרת את הקרב עם דרקולה מבלי להתמכר ללחימה מיותרת אלא לקחת את כל הזמן הדרוש כדי לאפיין את הדמויות המעורבות ומעל לכל את האנטגוניסטים של טרבור בלמונט ושות'. הקצב קצת מוקרב וצריך לחכות לפרקים האחרונים כדי לראות כמה סצנות אקשן מצוינות, אבל אולי דווקא הנרטיב המבוגר והמוגזם הזה מבדיל את קסלבניה ממגוון העיבודים הבינוניים שרצים בטלוויזיה ובשעה את הקולנוע.
