הקוביה יצוקה לתקופת חג המולד, וידוע של-N הגדול לא יהיה הרבה מה להציע למשתמשיה בחודש שבו גבר עם עודף משקל לבוש אדום מתגנב לבתים דרך ארובות. עם העלייה במניות שנבעה מהצלחת פוקימון גו, יותר מכמה אנשים ציפו לאיזו הפתעה של הרגע האחרון לחגוג, וזה אכן הגיע עם דייקנות כמעט שוויצרית. עם זאת, אין לזה שום קשר לתחום הנייד ולשטחי המרעה הירוקים שלו, להיפך, זוהי חזרה למקורות.ההפתעה של ה-N הגדול היא למעשה קונסולת רטרו: ה-Nintendo Classic Mini, שתכיל רשימה של 30 קלאסיקות מעולות מתקופת ה-NES במחיר נמוך למדי (אנחנו מדברים על בסביבות 60 יורו, אבל זה צריך להיות רשמי גם באזורנו).אנשים נוסטלגיים בכל העולם כבר מוחאים כפיים, מוכנים לקפוץ על הקונסולה הזו שהיא, למען האמת, מעין אמולטור.ממה שראינו, נראה שרק שלושים כותרים ניתנים להפעלה, שהמחסניות המקוריות לא יתמכו ושמגרש המשחקים לא יורחב. הכל דברים לא יפים, ומושפעים אך ורק מאיכות יצירות המופת הנוכחות בקבוצה הקטנה. עם זאת, צפינו ברשימה זו של משחקי וידאו היסטוריים, וכמה חסרונות גרמו לנו לעקם את האף. אז הנה רשימת הכותרים שלנו שלא הייתה צריכה להישכח על ידי נינטנדו כשהיא יצרה את הקונסולה המיניאטורית המוזרה הזו. למען הפרוטוקול, נמנענו מיציאות שעשויות בצורה גרועה למדי (לכן בלי Metal Gear) ומכותרים שהיו דומים מדי לקלאסיקות אחרות (כמו Faxanadu).
ה-NES חוזר, אבל כמה כותרים נהדרים חסרים בין הקלאסיקות שלו: הנה הנעדרים הבלתי מוסברים
Dragon Quest III
בואו נתחיל מיד עם היעדרות כבדה מאוד להיסטוריה של JRPGs. בקבוצה הקטנה של הכותרים הזמינים יש Final Fantasy, ולכן Square נתנה את האישור להכללה של לפחות חלק מהכותרים שלה. אז למה לא חוזה עבור Dragon Quest III?כל דרקון קווסט היה הגיוני, כמובן, אבל השלישי במיוחד היה תופעה של מנהג ביפן, המסוגלת לקדש סדרה שבארץ השמש העולה מייצגת למשחקי תפקידים את מה שסופר מריו מייצג בכל העולם עבור פלטפורמות.אנחנו עדיין זוכרים את מערכת המעמדות המבריקה שלו, העולם המוכר אך מלא ההשראה שלו, אורך החיים המרשים שלו (זה היה משחק ענק באותה תקופה) ואת ההפתעות הרבות שהשאירו את השחקן דבוק למסך בזמן שחקר. זו הייתה הזדמנות מצוינת להכניס את היסודות ההיסטוריים של JRPG ללבנת פלסטיק, אבל היא לא נתפסה במלואה. ממש בושה.
קונטרה
זה אולי היה משמעותי יותר עבור עולם הארקייד, אבלContra הוא כותר אגדי, המסוגל ללכוד את הטסטוסטרון של סרטי פעולה משנות ה-80 ולהעביר אותו לכל הטלוויזיות של בעלי NES.כששיחק עם חבר זה היה התלהבות טהורה והקושי שלו (שהיום היה גורם לרוב המוחלט של השחקנים לסבול) היה בדיקת מציאות נחמדה עבור חובבי יריות חדשים רבים, שרגילים לתארים הרבה יותר מתירניים. גם במקרה הזה, קונאמי הסכימה להעניק כותרים כמו Castlevania לנינטנדו עבור הפרויקט, אז למה לא להתגנב גם לאחד המשחקים הטובים ביותר שלה? קונטרה הייתה הבסיס הבסיסי של כל משחק מסוג זה במשך שנים, המסוגלת לחולל מהפכה בשוק עם עליות הכוח המוגזמות שלו, השינויים הבלתי צפויים בפרספקטיבה והבוסים המרושעים שלו. היעדר כותרת כל כך מושלמת למשחק עם חברים מפתיע אותנו מאוד.
Shadowgate
כאן אנחנו כבר הולכים אל הכי לא סביר, כי Shadowgate היא הרפתקה גרפית ובימי ה-NES, עם הממשק המבולגן והחידות הקשות במיוחד שלו, היא כבר הייתה רחוקה מלהיות נגישה. שלא לדבר על בעידן כמו שלנו, שבו הרפתקאות גרפיות מציעות חידות כמעט מצחיקות או נוטות לפעמים לזנוח את ההיגיון לחלוטין לטובת עלילה מסועפת ונרטיב מחויב.עם זאת, המירוץ הזה נגד הזמן במסגרת פנטזיה אפלה השפיע על כותרים רבים כיום(אפילו כמה סרטי אימה, שמשתמשים היום בלפידים כחבל הצלה), והצליחו לצבור קהל מספיק גדול כדי לזכות בעיבוד מחודש למדי. חייבים לחזור על זה, זה כותרת מאוד קשה, עם ממשק שמעטים מאוד יוכלו לקבל היום ושעוד פחות מעריצים היו מעריכים אותו. עם זאת, נוכחותו הייתה בשל, ולו רק לשם השלמות.
אומת הזומבים
רצינו את זה בעיקר בגלל גורם ה"מוזרות".Zombie Nation היה אחד היורים היפניים ה"ממש מוזרים" הראשונים- מעין יוזם של ז'אנר הפארודיוס והצ'ו אניקי - שבו השתלטת על ראשו הצף של סמוראי, מוכן להילחם על ידי יריקה של פיסות לשונו ומוחו, והשלכת עיניו שלו מחוריהן כאילו הם היו כדורים. אולי קצת גס כתמונות לקונסולה שנינטנדו רוצה למקם בכמה שיותר בתים, אבל הכל היה כל כך מוגזם שזה אפשר לענקית קיוטו להעלים עין. בין היתר, באמת קשה שלא לגחך מהמחשבה שבמהלך הרמות האויב צריך להיות ישות חייזרית רעה, אבל לכל דבר ועניין זה הראש הצף שלנו שגורם הכי הרבה נזק לערים המעורבות. אה, המשחק הוא לא רק מוזרות יפנית: בתור יורה גלילה הוא עדיין די תקף.
Shatterhand
היא הגיעה לאירופה רק ב-1992, וכמעט כולם התעלמו ממנה כי היא התבססה על סדרת אקשן יפנית שאיש לא ידע עליה.עם זאת, Shatterhand הוא אחד ממשחקי הלחימה הגלילה הטובים ביותר שנראו ב-NES: הוא התהדר בגרפיקה מרשימה מאוד לתקופתו, תכונות עיצוב משחק מעניינות (היו אפילו שלבים עם כוח משיכה משתנה) ומהלכים מיוחדים המקושרים לבוטים צפים שהיו מורכבים יותר ממה שנראה אצל רוב נציגי הז'אנר. ברצינות, מספר המל"טים והכוחות שלהם היו יוצאי דופן, וליוו משחק שכבר יכול לתמוך במוצר כולו בלי יותר מדי בעיות. מכיוון שזהו כותר לא ידוע באמת, זו הייתה ההזדמנות הנכונה להעניק לו חיים חדשים, ובמקום זאת נראה שנינטנדו התמקדה רק ביצירות המופת הידועות ביותר. חבל, כי לא חסרים דברים אפלים כאלה בספריית NES.
באטמן: משחק הווידאו
אוקיי, אולי רצינו כאן יותר מדי, כי רישיון באטמן כרגע מאוד צמוד בין וורנר ל-DC, ואפילו כותר ישן כזה לא היה קל להכניס לרשימה. עם זאת, ה-NES Batman היה אחד החיבורים הטובים ביותר אי פעם. זה היה קשה בצורה אכזרית אבל עמוס באקשן, מוצק מאוד, ומיחזר בחוכמה כמה מהרעיונות מ-Ninja Gaiden וכותרים אחרים שישוחררו עם הגרסה החדשה הזו של ה-NES.למען האמת, אולי הוא מיחזר קצת יותר מדי מנינג'ה גיידן, אימץ כמעט לחלוטין את מערכת התנועה והאכזריות שלו.; עם זאת, לכותר של Sunsoft היה קצב פנוי והוא היה חובה עבור כל מעריץ של איש המחבט, לא משנה אם הרמות שלו היו מלאות ביריבים שלא היה להם הרבה מה לעשות עם הסרט. הכללתו הייתה יכולה להיות דרך טובה לזכור שכותרים מורשים, באותה תקופה, היו לעתים קרובות ראויים לתשומת לב.
נהר סיטי כופר
בקבוצת המשחקים הקטנה שבחרה נינטנדו יש את Double Dragon II. אז למה לא לכלול עוד מכות שלעתים קרובות שוכחים, אבל זכה לשחקנים רבים באותו זמן הודות לפיתוח הדמות שלו (השלמה עם מהלכים נוספים חזקים) והצורך לחשב בקפידה את המהלכים שלך תוך כדי התקדמות?זה היה משחק לחימה חכם ומסובך יותר מהממוצע, שבמובנים מסוימים השפיע על הז'אנר אולי אפילו יותר מ-Double Dragon.גם כאן אפשר היה לשחק עם חברים אבל אפשר היה להכות אחד את השני, החפצים הפזורים על המסך יכלו לשמש ככלי נשק, אויבים יכלו להיזרק על יריבים אחרים ולחנויות הייתה הכל מלבד חשיבות שולית. ריבר סיטי רנסום אולי לא המשחק הארוך ביותר בסביבה, אבל הוא נשאר כותר מתקדם מדי לתקופתו, ושראוי לחזור בסטייל.
אִמָא
לקח נצח עד שהאמא הראשונה הגיעה לקונסולה הווירטואלית, אחרי הבקשות הנואשות של אינספור מעריצים של הסאגה של Shigesato Itoi. לקח לא פחות זמן לסקור את אמא השנייה, הידועה בשם Earthbound ובאמת מעט ידועה באירופה. כעת לנינטנדו, עם החזרה הזו של ה-NES, סוף סוף יש את ההזדמנות להגדיל את המוניטין של הכותרים ההיסטוריים הללו, ובכל זאת היא מחליטה לא לקחת אותה. אנחנו לא יודעים למה ה-JRPG המאוד מסוים, הגאוני והנחשב כרגע לפולחן הזה חסר ברשימה.אולי זה גם נכון שבהשוואה לאמא השנייה הקמטים נראים לעין, ושהיום המכניקה של הכותרת קצת לא מעודכנת, אבל אנחנו מדברים על משחק וידאו עם תפאורה גרנדיוזית, דמויות פנטסטיות ורעיונות כל כך אבסורדיים, לפעמים נראה כמו פארודיה על כל הז'אנר.העובדה שזה שוב נשכח מטרידה אותנו עמוקות.
קומנדו ביוניק
אחד ממשחקי הפעולה הטובים ביותר עבור NES וחסר ברשימה, למרות שיתוף הפעולה עם Capcom.Bionic Commando היה כותר ייחודי, שבו נהנית מאוד לזרוק את עצמך פה ושם בזכות הזרוע הביונית של הגיבור, ולא חסרו נחמדות (כולל פיתוח דמויות ערמומי ככל שמתקדמים בקמפיין).גם היריות היו מאוד מעניינים, שם לא ניתן היה לכוון בחופשיות, היה צריך לשדרג את הנשקים, והיה צריך לנוע בצורה חכמה כדי להגיע לאותה רמה של האויבים ולהרוג אותם. זה היה משחק מרהיב ו"אובר טופ", שעדיין יש לו את הסיבות שלו היום ואת הגרסה המחודשת שלו היינו רוצים לשכוח מהר. זה היה מוסיף לא מעט למגרש המשחקים המצוין ממילא של ה-Nintendo Classic Mini.
גב
נוצר על ידי Tecmo עוד בשנת 87', ולכן הגיע די מוקדם לחופי NES,Rygar היה מבשר למשחקי RPG מודרניים, עם מערכת הרמה הבסיסית והאווירה הנהדרת שלו.הוא תורגם בצורה גרועה (אבל בספריית NES כמעט הכל תורגם בצורה גרועה) ובוסים מסוימים היו מזעזעים אם הגיבור לא פותח כמו שצריך, ובכל זאת הכותרת שומרת על קסם מסוים, רקעים שלפעמים עדיין מדהימים מבחינה אמנותית ומשחקיות שנותרה מאוד נעים למרות שחלפו שלושים שנה מאז יציאתו לאור. עוד כותר שללא ספק היה ראוי להתגלות מחדש על ידי הדורות הנוכחיים, ושנינטנדו בחרה דווקא להשאיר בפינה. לכן אנחנו מסיימים איתו את הרשימה שלנו, מרוצים מהבחירות שנעשו לקראת החזרה המבורכת הזו, אבל קצת מלנכוליים על היעדר משחקים ראויים רבים ודי בספק לגבי איכות הפעולה בפועל. אם זו קונסולה שלא ניתן לעדכן עם כותרים אחרים, כפי שאנו מאמינים, שלנו תהיה צלילה חצי מהנה אל העבר.
