במטה בקיוטו מתנוסס היום דגל נינטנדו בחצי התורן. באיטליה זה ה-13 ביולי, ולאחרונה הוכרז על מותו של הנשיא הרביעי של החברה, הראשון שאינו ממשפחת ימאוצ'י, Satoru Iwata. הוא עוזב אותנו בגיל חמישים וחמש בלבד, לאחר מאבק קצר ואינטנסיבי בגידול של מערכת המרה.הוא משאיר חלל עצום בכל עולם משחקי הווידאו, עולם שהוא אהב כמו מעטים אחרים ושאולי חקר (בהצלחה) כמו אף אחד אחר.הוא התחיל כמתכנת במעבדת HAL, חברה שגם את פיתוח התוכנה שלה ריכז ושאותה הוביל בסופו של דבר כנשיא: זה היה ב-1993, והחברה הייתה על סף פשיטת רגל. זה 2015, וה-HAL עדיין קיים. משם, נינטנדו צד שני, הוא עבר לחברת האם בשנת 2000, ונכנס ישירות לחטיבת התכנון (שם, בעצם, מוצעות ומוכרעות האסטרטגיות הגלובליות של החברה). זמן מה לאחר מכן, במאי 2002, זומנה איווטה למשרדו של הירושי ימאוצ'י. לשניים, ככל הידוע לנו, לא הייתה מערכת יחסים אישית קרובה במיוחד: עד כדי כך שכאשר נשיא נינטנדו הקשיש מחזיק את סאטורו בשיחה במשך שעתיים ומספר לו על הקשיים וההצלחות של ממשלו, האחרון חושש. מפוטר. הוא היה מתמנה, כידוע, לנשיא; מצטט את ימאוצ'י, "על הידע וההבנה שלו בתוכנה והחומרה של נינטנדו". לפני שנמשיך ונדבר על הניהול שלו, כלומר התקופה שכולנו בהכרח מכירים הכי טוב, ברצוננו להדגיש את החריגות של איווטה בפעם האחרונה. אנשים רבים מהדור שלו באו במגע עם משחקי וידאו במקרה, בזכות ה-IT או הכישרון היצירתי שלהם - כמו מיאמוטו, למשל. Satoru Iwata לא, כבר בתיכון הוא פיתח משחקי וידאו פשוטים מאוד שחלק עם חבריו לכיתה.
סאטורו איוואטה, אם לא היה לך כבר ברור כמה אומץ ונחישות הוא הסתיר מאחורי מבטו השלו, היה מסוג האנשים שברגע שסיים ללמוד באוניברסיטה (למד בטוקיו, קורס שאנחנו יכולים להגדיר כמדעי המחשב, "מדעי המחשב "), נכנס לח"ל בניגוד לרצון משפחתו. החלטה קשה לכולם, קשה במיוחד בהקשר חברתי כמו זה היפני. אביו לא מדבר איתו חצי שנה כי הוא "חשב שהצטרפתי לאיזו כת דתית". היה ברור לגבי זה, כלומר זהעצם הרעיון של "משחק וידאו", כאשר איווטה החליטה ליצור אותם, לא הוגדר כלל. זה היה דברים מרדניים. יש תמונה יפה מהתקופה שאתה יכול לראות כאן, תמונה שמתארת את איוואטה עם שיער ארוך, רוכב על האופנוע שלו.כפי שהוא אמר כנשיא, "הייתי הרבה יותר מגניב אז ממה שאני עכשיו; כמו כל יוצר משחקי וידאו, לצורך העניין."
במטה קיוטו היום דגל נינטנדו בחצי התורן: Satoru Iwata עזב אותנו. זה מי שהוא היה.
מנכ"ל
כשאיוואטה השתלט על מושכות החברה, ה-GameCube כבר הושק: הוא ניהל את חייה בצורה מבריקה, אבל הוא ירש רק את הדור הזה, כולל ה-Game Boy Advance, מימאוצ'י. עם זאת, הוא החל מיד לפעול למען העתיד, עתיד שנראה מסובך מתמיד:באותן שנים, בעוד Metroid Prime ו-The Legend of Zelda: The Wind Waker יצאו לאור, מנהלי נינטנדו תכננו את ההצלחות המסחריות הגדולות ביותר של חמש השנים האחרונות (2015-2010), כלומר Nintendo DS ו-Nintendo Wii.
שתי מכונות מהפכניות ואמיצות במיוחד, שלקחו כיוון שונה בהשוואה לזו הדומיננטית בתעשייה, שתי קונסולות שהצליחו למשוך קהל עצום של "לא גיימרים" מבלי שאי פעם, במהות יותר מאשר בתדמית, נטשו. המשתמש ההיסטורי שלהם. שתי פלטפורמות שראו את Super Mario Galaxy ו-Wii Sports מתקיימים יחד, Mario Kart DS ו-Brain Training, ואשר החזירו את נינטנדו לשלוט בשוק משחקי הווידאו. בין 2007 ל-2010, Iwata נכללה במגזין Barron's היוקרתי בין שלושים המנכ"לים הטובים בעולם. יצירת ממשיכי דרכו של קונסולות ניצחון דומות הייתה הכל חוץ מפשוטה, ונינטנדו הצליחה רק באופן חלקי: הקשיים של נינטנדו 3DS ו-Wii U עדיין שם לעיני כל, לראשונה בתולדותיה חברת קיוטו סגרה כמה שנות תקציב במינוס , אך למרות זאת המאזן, בסופו של דבר, חזר להיות חיובי. אם מצד אחד היו צעדים גדולים אחורה מנקודת מבט פיננסית, בגלל כמה בחירות שגויות (בעיקר ה-Wii U GamePad, שהחדשנות המיוחלת לו אבדה בלהקת הטאבלטים שפלשה לעולם), , ההנהלה עבדה טוב מאוד, שמרה על קור רוח ונמנעה מקריסה. מעל הכל, הימנעות מהחלטות נמהרות. בינתיים תוכנן העתיד, עתיד לא ידוע לנו שנתחיל להציץ בו בשנה הבאה ומכל הבחינות פותח על ידי איווטה: הכניסה הקרובה למגזר המובייל, מוצרי איכות החיים העתידיים , NX. במיוחד NX: המילים הבודדות שהנשיא נהג לדבר על "מערכת המשחק הייעודית" הבאה מעידות רק על דבר אחד, והוא שמדובר בפרויקט מוגדר היטב (בניגוד ל-Wii U, שנולד בכאוס).
ללא קשר להצלחתה, שום דבר לעולם לא יוכל לערער את החיוביות - האובייקטיבית - של הנהלת איווטה. נשיא נינטנדו הרביעי עוזב חברה הצפויה לעתיד, גם ברמת הניהול, לאחר שעברה מבנה מחדש לחלוטין בארגון ובמיקומה. הוא משאיר אותו סולידי כלכלית כמו כשלקח אותו (שווי המניות זהה), אבל עם זמינות רחבה ביותר של כספים, נכס שהושג בדיוק בעידן ה-Nintendo Wii/DS. מעל לכל, הוא מותיר אותו עם הערך העצום של הנכסים הרוחניים ללא שינוי מהותי, תוצאה ששווה יותר ויותר מהקודמים. הודות לאיווטה גם נינטנדו רכשה את עצמה ולקחה את חלק הרוב בחברה: פעולה שנכנסה לרקע אך בעלת חשיבות עצומה, כי בין היתר היא מונעת שכיום, ברגע של חולשה, גברים מערביים ב תובעים לנהל משא ומתן עם משפחת ימאוצ'י לרכישת החברה. מה שנותר מאיווטה כמנכ"ל הוא החיוביות והאלגנטיות שלו, מה שאיפשר לו לעולם לא לדבר רע על יריביו, הן בתקופות מוצלחות והן בתקופות פחות שמחות, ולקבל היום מחווה פה אחד. ונקווה לדבר אחד, והוא שהנשיא היה מודע למצבו הבריאותי, ושהסוף לא בא פתאום: נקווה, בקיצור, שהוא עצמו הצביע על יורש ראוי.
אני גיימר
איוואטה ספגה לא פעם ביקורת מצד מעריצי נינטנדו, מעריצים שלפעמים לקחו כמובן מאליו היבט, שלצערי, כלל לא מובן מאליו: התשוקה של האדם הזה למשחקי וידאו ואהבתו לחברה שבה עבד. אלו הן בדיוק שתי התכונות העיקריות המשותפות, אולי אפילו היחידות אך הבסיסיות שבהן, בין איווטה לימאוצ'י: היחסים הרגשיים עם נינטנדו וההיסטוריה שלה, והניהול לטווח ארוך כתוצאה מכך. היו אלפי דרכים להימנע מה"אדום" שפגע בחברה בשנים האחרונות, אבל אף אחת מאלה לא הייתה מצליחה להימנע מפגיעה בו בעתיד.
איוואטה, במובן הזה, הייתה ללא דופי.הוא פעל במטרה להביא את נינטנדו לעתיד מבלי לשנות את המהות שלה, לדעת בדיוק מה סופר מריו ו-The Legend of Zelda מתכוונים ומהם, מבלי לנסות למקסם רווחים על חשבון יוקרה. מנכ"ל כזה היה אנומליה יוצאת דופן.נשיא שהיה מתגנב למשרדים בערבים כדי לצפות בקוד המשחק, לתקן אותו במידת הצורך ולוודא שהוא עדיין מסוגל להתחרות עם מתכנתים צעירים. אדם שהכיר את הנושא מא' ועד ת', מה-DNA שהוטבע על ידי מדעני מחשב ועד להפצת העבודה לחנויות. מנהל אינטליגנטי, בקיא ומוכשר ביותר, שדיבר אנגלית בצורה נכונה מול בעלי המניות (גם זה לא מובן מאליו), בעלי מניות אותם פגש לאחרונה רק לפני מספר שבועות. נשיא שקירב את הציבור לחברה אינטימית וסודית כמו נינטנדו דרך ה-Iwata Asks, תובנות נעימות על פיתוח משחקים, ראיונות שחשפו, ללא כל לשון הרע, פנינים אותנטיות של עיצוב משחקים. התשוקה והכבוד שהיו לאיווטה לנינטנדו הם הסיבה העיקרית לכך שכולם, תומכים ויריבים, חברים ויריבים, מכבדים אותו היום. אף אחד לא יכול לפקפק בנאמנותו לערכים ולנשמה של החברה שהוא הוביל, והמילים האלה שמסתובבות עכשיו מציוץ לציוץ, שנאמרו ב-GDC ב-2005, לא ייכנסו להיסטוריה רק בגלל שהן יפות. הם ייכנסו להיסטוריה כי סאטורו איווטה הוכיח שהם נכונים. "בכרטיס הביקור שלי אני נשיא של חברה. בראש שלי אני מפתח משחקים. אבל בליבי, אני גיימר".
